תוצאת תמונה עבור ‪HANUKKAH‬‏

חנוכה בספרות היהודית


מעניין שאחד החגים המרכזיים ביותר בהוויה התרבותית הישראלית כלל לא מופיע בתנ"ך. רוב המידע על החג ניתן ללמוד מספרי החשמונאים . ישנם ארבעה ספרים: א', ב', ג', ד'. ספרים ג' ו-ד' לא שייכים לענייננו – ספר ג' עוסק בתקופה שקדמה למרד החשמונאים בכ-100 שנה, ואילו ספר ד' עוסק בסיפורים שונים של עינוי היהודים בתקופת הגזרות, כמו סיפור חנה ושבעה בניה. 
אם כן, רק ספרים א' ו-ב', מתארים את כל תולדות מרד היהודים ביוונים . ספר א' מתאר את סיפורי הכיבושים של החשמונאים, ומדגיש במיוחד את גבורת האדם. לעומתו, ספר ב' הספר מתמקד בירושלים ובמקדש, והוא מדגיש את העזרה האלוהית הרבה יותר מאת כוח הזרוע של האדם. 


חנוכה במסורת הדתית ובציונות כיום

כמו שציינתי החג חנוכה אינו נזכר בתנ"ך כלל, ובתלמוד מוקדשות לו שורות מעטות שאחד מהם בתלמוד הבבלי (סוגיית "מאי חנוכה", מסכת שבת). בקטע זה מסופרת אגדת פך השמן, שמדגישה את הנס ולא את המרד, המסורת לא קבעה בו איסורי מלאכה ואף לא טקסים מרכזיים, מלבד עצם הדלקת הנרות וההרחבה המסוימת של התפילות. ובמשך הדורות התפתחה חשיבותו של חג על הרקע המשמעותם של שני ספרי החשמונאים שהמסורת הדתית בהדרכת הרבנים אימצה את הסיפור של פח השמן והנס הכרוך בכך והציונות העניקה לחג  משמעות של המֶרד הלאומי הגדול, על גבורתם של היהודים ועל אומץ ליבם וחכמתם הצבאית. אלה רק שניים מההסברים היותר נפוצים למהותו של החג .

חנוכה בברית החדשה


בבשורה על פי יוחנן בפרק י' מסופר לנו כי ישוע עלה לירושלים לחגוג את חג החנוכה, אם נתעמק בפסוקים 22-25 נוכל לראות נקודה מעניינת.

"אוֹתָהּ עֵת חָגְגוּ בִּירוּשָׁלַיִם אֶת חַג הַחֲנֻכָּה. חֹרֶף הָיָה.  כַּאֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ יֵשׁוּעַ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּאוּלָם שְׁלֹמֹה, הִקִּיפוּהוּ פְּרוּשִׁים וְאָמְרוּ לוֹ: "עַד מָתַי תַּחֲזִיק אֶת  נַפְשֵׁנוּ בְּמֶתַח? אִם אַתָּה הַמָּשִׁיחַ, אֱמֹר לָנוּ בְּבֵרוּר."
 הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אָמַרְתִּי לָכֶם וְאֵינְכֶם מַאֲמִינִים. הַמַּעֲשִׂים שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְּשֵׁם אָבִי – אֵלֶּה מְעִידִים עָלַי

הפורשים רצו לדעת אם ישוע הוא אכן המשיח וציפו שהוא יעיד על עצמו, אך ישוע הפנה אותם למעשיו.
במקום אחר ישוע אמר לתלמידיו  "כָּךְ יָאֵר נָא אוֹרְכֶם לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת  מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וִיכַבְּדוּ אֶת אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם" (מתי ה' 16).

אנחנו יכולים ללמוד מישוע , הוא מקשר את המעשים הגלויים לאור, משהו שמאיר ומעיד בפני עצמו.