DSCF0565

“וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה  שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה;” (ויקרא כג- 15).

ממחרת השבת של פסח, ז”א ביום ראשון מתחילים לספור את העומר, שבע שבתות עד שמגיעים לחג השבועות שהוא חג הקציר.

מהו עומר התנופה?

בתקופת המקדש בירושלים, את מנחת העומר הביאו לבית המקדש למחרת יום טוב הראשון של חג הפסח. מנחת העומר היתה מתירה את השימוש בתבואה החדשה של שנה זו. כי הפסח הוא בחודש הראשון של לוח השנה העברי. לפני כן לא קצרו ולא אכלו מתבואה זו.

במוצאי יום טוב הראשון קצרו את התבואה החדשה בנוכחות ציבור גדול מבני העיירות השוכנות באיזור ירושלים. ולאחר מכן מביאים את התבואה ושם מנפים אותה היטב.

מעניין שישוע מלך המשיח אמר “אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אִם לֹא יָמוּת גַּרְגִּיר הַחִטָּה הַנּוֹפֵל לְתוֹךְ הָאֲדָמָה, הוּא יִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ. אֲבָל אִם יָמוּת, יַעֲשֶׂה פְּרִי הַרְבֵּה”.

האם יכול להיות שישוע התכוון כאן בין היתר גם לעצמו. הרי אנו יודעים שתנופת העומר נקראת גם קורבן העומר.

ידוע גם שישוע היה לאחר הצליבה במשך שלושה ימים בתוך האדמה.

גם ידוע שביום ראשון שלאחר הפסח ישוע קם מן המתים ויצא חי מהאדמה. הרי הוא אמר שהוא לחם החיים. רק מי שמנצח את כוח המוות יכול לתת חיים לאחרים. בנוסף הוא אמר לנו בכל פעם שאנחנו אוכלים את הלחם לזכור את מה שהוא עשה בגופו למעננו. לכן אנו גם מתפללים “ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם המוציא לחם מהארץ” כזכרון לכך שישוע יצא חי מארץ לאחר שלושה ימים.

במשך 40 מימי ספירת העומר הוא התגלה לאנשים רבים מקרב עם ישראל. חלקם אפילו מיששו את הפצעים שהיו על ידיו.

ביום האחרון של ספירת העומר, בערב שבועות. הוא שלח לתלמידיו את מתנת רוח הקודש בדיוק כפי שהוא הבטיח.

ספירת העומר זו תקופה משמעותית שמסמלת שאלוהים יכול דרך גרגיר קטן. שלפני שהיה באדמה נחשב למת ואילו בתוך האדמה, דווקא במקום שבו קוברים את המתים, הגרגיר מקבל מים ומתחיל לצמוח. תחילה שתיל קטן ולאחר מכן לצמח שנותן פרי רב.

גם מבחינה רוחנית אלוהים שותל בנו זרעים של כישרונות ויכולות לעשות את מה שהוא יעד לנו. בחג השבועות אנחנו יכולים לבוא לפניו לא בידיים ריקות אלה עם פרי טוב של יישום היעוד שהוא זרע בתוכנו.