13236203_1170897089622372_1344205175_n

הבסיס למצוות המוסר הוא עשרת הדיברות. עשרת הדיברות מופיעים בשלושה מקומות בתורה: שמות כ’, ויקרא י”ט ובדברים ה’ – בכל פעם בצורה שונה מעט. המצווה שמעוררת ויכוחים יותר מכול מצווה אחרת היא מצוות שמירת השבת. היהדות הרבנית נוהגת לפעמים באובססיביות כלפי מצוות השבת. לדוגמה: אין הסכמה בנוגע לקריעת נייר טואלט בשבת, ולכן יש עדות שמכינות מראש קרעי נייר טואלט לפני השבת.
מצוות השבת וישוע.
אלפי דפים בספרות הרבנית עוסקים במצוות השבת. ישוע סיכם את ההלכה שלו בשלושה כללים פשוטים:

מרקוס ב’: 27 – השבת נוצרה למען האדם.

ישוע חוזר למטרה המקורית של השבת. היא נועדה כדי לספק חופש שבועי לאדם.היא נועדה לספק טעם של מלכות המשיח שתבוא. היא נועדה כדי שננוח מדברי העולם הזה ונפנה את לבנו לאלוהים.

מרקוס ב’: 28 – בן האדם הוא אדון השבת.

ישוע הצביע על עצמו כעל הסמכות הסופית בנוגע לשמירת שבת. הוא שכתב בדמות מלך ה’ את מצוות השבת מלכתחילה. הרבנים אומרים שאי אפשר לקיים את המצווה ללא פיקוח. כל אחד זקוק לרב שיורה לו כיצד לקיים את הפרטים. אם יש לך רב שאומר לם מה לעשות, לא יהיה לך שום ספק אם פעלתה נכון או לא. ישוע הוא הרבי שלנו ואנחנו שומרים שבת בהתאם להוראות שלו.

מרקוס ג’: 4 – מותר לעשות טוב בשבת.

ישוע מדגיש שחוקי המוסר עולים על חוקי הטקסים. הוא מזכיר לנו שפרשנות נכונה של התורה כרוכה במוסריות פשוטה, בהבנה הגיונית ובגישה בריאה לחיי אדם.
אני דוחה את העמדה שיהודים אורתודוקסים שומרים את המצוות, ושיהודים משיחיים אינם. אנחנו שומרים את מצוות ה’, אבל מקיימים את המצוות תוך כדי שאנחנו משיבים להן את משמעותן המקורית לאור הברית החדשה.