08. August-desert-spirituality - AndrewSmith - Soulmates

סיפור היסטורי חשוב

חג הפסח הוא הסיפור האישי שלנו .

בימינו הרבה אנשים מתייחסים לסיפור של חג הפסח כאל סיפור היסטורי נחמד . הם קוראים משנה לשנה את הגדת הפסח ואולי אפילו משתדלים לחוות את הסיפור ואף ליהנות מהקריאה . בשביל רבים סיפור יציאת מצרים הוא סוג של מסע אחורה בזמן אל אבותינו הגדולים , אל העם שלנו שיצא מעבדות לחירות וכל המאורעות שחלפו עליו בדרך , אבל עם כל היופי שבעניין , ההתבוננות מהזווית הזאת היא שטחית ולא באמת תורמת משמעותית לקורא עצמו .

עכשיו תארו לעצמכם שלפתע היינו מגלים שלסיפור הזה יש משמעות נבואית ושהוא משקף את אורח החיים שלנו – אלה שבחרו להשתחרר מעבדותו של יצר הרע .

בכל דור ודור

המשנה מורה : "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

אני מאמין שהציווי איננו מוגבל רק לבכל דור ודור, אלא אפילו לכל יום ויום . אני רואה בסיפור יציאת מצרים קודם כל סיפור של אדם היוצא ממצבו הנקרא "חמץ" , במצב זה יצר הרע מתפשט בתודעתו של האדם ככתוב :" מְעַט שְׂאֹר מְחַמֵּץ אֶת־כָּל־הָעִסָּה; " ורובינו חיים במצב הזה של עבדות "לפרעה מלך מצרים", עבדות לאגו שממרר את חיינו . חג הפסח פותח בפנינו פתח להבין שיש חיים אחרים ויפים יותר ב-חירות שלמה במלך המשיח . אני תפילתי עבור עמנו ישראל שיתעורר בנו צורך עז "לצאת ממצרים" , מהאגו , ולצעוק אל הבורא שיציל אותנו . כי רק הוא יכול לשחרר אותנו משליטת האגו , להוציא אותנו לחופשי "ממצרים".

ככתוב: "וּבָא מִצִּיּוֹן גּוֹאֵל וְיָשִׁיב פֶּשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם יהוה ; וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם, כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם."

לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה

זו המשמעות האמיתית של חג החירות : יציאה ממצרים, ממקום העבדות לאגו, אל החופש .

סיפור יציאת מצרים הוא , אם כן , סיפור על השתחררות האדם מאותו מצב קיומי שבו הוא אחוז ביצר הרע והמעבר שלו למצב קיומי אחר , ראוי יותר " וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר. כז וְאֶת-רוּחִי, אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וְעָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם" (יחזקאל פרק לו פסוקים 26 -27)

חג פסח זהו זמן של התחלה. זמן של הזדמנות, הבטחה ותקווה . חג פסח שמח חברים יקרים !

מאת : דוד טרובק