collage11

 

32 שנים מהחיים שלי הייתי אוהד פעיל של מכבי תל – אביב. בהתחלה בכדורסל ומיד לאחר מכן גם בכדורגל. בהמשך הצטרפה עוד קבוצה שהתחלתי להעריץ – ריאל מדריד.

יותר מ – 200,000 ש"ח (מאתיים אלף שקלים) השקעתי בחיים שלי בצורה כזו או אחרת באהבה הגדולה שלי לקבוצות שאותם אהדתי.

שנתיים זה פרק הזמן שלקח לי להתמודד עם ההתמכרות שלי. עד שהצלחתי להגיע ליום המיוחל שבו אין לשום קבוצת ספורט כוח על החיים שלי, האם להיות שמח או עצוב.

כבר חודשיים (נכון לתחילת מאי 2017) שאני לא צופה בשום משחק, לא נכנס לאתרי ספורט .
לאחר שמחקתי את עצמי מיותר ממאה קבוצות בוואצאפ, פייסבוק ואפליקציות שהיו גוזלות חלק ניכר מהזמן שלי.

מי שמכיר אותי יודע שקודם כל אני מאוד אוהב את אלוהים, לאחר מכן את המשפחה והחברים שלי. במקום השלישי תמיד הייתה האהבה שלי לצפות במשחקי ספורט כבר מגיל שש. במשך השנים נסעתי למאות משחקים כולל כמה נסיעות לחו"ל.

לפני שנתיים החל משהו להשתנות אצלי. מכבי תל –אביב זכתה בכל התארים האפשריים בארץ. המשחק האחרון של העונה היה גמר גביע המדינה בין מכבי תל אביב להפועל באר שבע. מכבי תל אביב ניצחה 6-2. אני זוכר בדקות האחרונות של המשחק כאשר כל האוהדים שמחים והמשחק כבר נחשב למשחק "גמור". אני הייתי ממש כועס, לא הבנתי למה הקבוצה "שלי" לא מנסה להכניס גולים נוספים. כולם שמחים ורוקדים ורק אני לא מסופק מהתוצאה. באחד מהימים לאחר המשחק  קראתי מהברית החדשה. היה קטע מאוד משמעותי עבורי לקרוא כאשר ישוע המשיח אמר לאישה השומרונית.

"עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהּ: "כָּל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם הָאֵלֶּה יִצְמָא שׁוּב, אֲבָל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם אֲשֶׁר אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לֹא יִצְמָא לְעוֹלָם; הַמַּיִם שֶׁאֶתֵּן לוֹ יִהְיוּ בּוֹ לִמְקוֹר מַיִם נוֹבְעִים לְחַיֵּי עוֹלָם."

זה בדיוק מה שעברתי, הקבוצה שאני אוהד זכתה בכל התארים והביסה את היריבות שלה ואני עדיין צמא.  לא רק שזה לא מספק ומרווה אותי. אלה בדיוק להפך זה רק גורם לי להיות צמא עוד ועוד וללא שום סיפוק. ישוע צודק ב 100% רק הוא נותן לי חיי אמונה שממלאים אותי בשלום ואהבה. ודרכו אני יודע שאני לא צריך כלום מלבד נוכחות אלוהים בחיי. לעומת זאת בעולם הספורט תמיד רוצים לזכות בעוד תארים. גם כאשר זוכים זו שמחה רגעית ולאחר מכן רוצים עוד.

מה שמעניין הוא שתמיד התייחסתי לאהדת קבוצות ספורט כמשהו שמאוד מקובל ודבר שאינו מפריע לי בכלל עם הקשר שלי לאלוהים. בטוח לא הגדרתי את זה כהתמכרות או כעבודת אלילים. אחת מהחופשות הראשונות שלי עם אשתי היה למדריד. מאוד רציתי שאשתי תחווה את החוויה להיות באצטדיון ענק ואולי תוכל להבין למה אני מאוד אוהב ללכת למשחקים. אני זוכר שמתי שיצאנו מהאיצטדיון במדריד שאלתי את אשתי מה דעתה על החוויה? התשובה שלה הפתיעה אותי. היא אמרה שזה היה נראה לה כמו בית מקדש שכולם עובדים בטירוף אליל בשם ריאל מדריד. היום אני מבין למה היא התכוונה.

הרי לפני כל משחק האוהדים מתחילים לשיר ולהלל את הקבוצה והשחקנים, בגלל התוצאות במשחקים האוהד הממוצע שמח, עצוב, כועס. יש כאלה שמוכנים לשלם סכומים מטורפים של כסף כדי לנסוע אחרי הקבוצה לכל מקום. השעות הרבות שכל אוהד משקיע כדי לדעת מה חדש בקבוצה, מי משחק, מי פצוע. הרי אתרי הספורט פחות כותבים על הנושא המקצועי ומתעסקים בעיקר ברכילות. מי מסוכסך עם מי ומה קרה בחדר ההלבשה או בחיי הלילה של השחקנים. והאוהדים עסוקים בחלק גדול מהמשחק בלקלל ולגדף.

שעות רבות במהלך השבוע "שתיתי" את "החדשות" מעולם הספורט. במשך 32 שנים ידעתי כל שנה מה ההרכב וסגל השחקנים של מכבי תל- אביב. אנשים שהיו שוכחים שם של שחקן ששיחק בקבוצה לפני שנים היו מתקשרים אלי כי ידעו שאני בטח אזכור על מי מדובר.

כמו שכתבתי במשך שנתיים הבנתי שאני צריך לרדת מכמות הצפייה שלי במשחקי הספורט. בהתחלה זה הלך הפוך. הייתי במלחמה רוחנית. היה לי מאוד קשה להפסיק עם כל הריגושים שמשחקי ספורט יכולים לתת.

בסופו של דבר לפני יותר מחודשיים קרה מקרה שבזכותו  קיבלתי את הכוח והגבורה מאלוהים. ובכוח הזה קיבלתי החלטה להפסיק לגמרי עם "התחביב "הזה. זה קרה כשחזרתי ממפגש תפילה שהדרכתי. למרות שהיה משחק כדורגל, התנדבתי להישאר ולהדריך את מפגש התפילה. לאחר מכן מיהרתי הביתה בציפייה שאולי אצליח לראות את סיום המשחק. בדרך היו פקקים והתעצבנתי שאני מאחר. תוך כדי הזמן של הפקק קיבלתי סוג של התגלות. הבנתי שגם בזמן התפילה שזה זמן קדוש, הלב שלי בכלל לא היה עם אלוהים. הלב שלי היה בדאגות מה קורה במשחק כדורגל. זה מבחינתי סוג של אליל. ברגע שאני מבין שהלב שלי לא היה עם אלוהים נפל לי האסימון שזהו. אני צריך לחזור בתשובה ולרדת מהתחביב הזה שנתתי לו להפוך לאליל בחיים שלי.

זהו, עכשיו יש לי הרבה יותר שעות במהלך השבוע שאני בטוח שאנצל אותם בצורה הרבה יותר יעילה. ומי יודע אולי יום אחד יצא לי במקרה לראות משחק בין מכבי להפועל והמטרה שלי היא שממש לא יפריע לי מי מבקיע, מי מנצח ומי מפסיד. פשוט לא להיות כבול לשום קבוצה.

האם להעריץ קבוצת כדורגל זה סוג של עבודת אלילים?
בהחלט כן. לצפות במשחקים ולהנות ממשחק טוב זה בסדר גמור. כל עוד לא מגזימים ולא נותנים לזה מקום בחיים.

מאת: מוטי כהן