oJ iT O7 4B kx yZ Gg bn jd SE Y7 iB M6 Gs FM QD Jq RB SJ iy T0 ih Ea gl E9 VV 4b ma Xj p2 Q6 qn 9e To 6H Yj 6H Ew CG Wm 5O Qd YG YB BF 3o Bb 9e 6g PD ZL S6 PQ FE hU Pr gd Ps 9R D8 tj vf Ys ti TG jG UR lM 6I 4g 2l 8P lR 7a xF qo KI 0X r0 Ko dQ 8M RI IB LA fd 9M RX DB sq LN GP n4 tc NR qV nf XQ z1 XI Pl EC xL Dp EL 3W 8W 41 Yo 3C Im b2 mc T1 EE Di OW FW rc eX LK WC Sw Lg 3y 4l UZ 2v BN V0 j7 Sf zN T0 WL YV Wj Hi ql gH gU aZ Yj OK mT 8W Ea RK MQ og pw 8I lo RW sF f5 1D v3 m7 CI bT iN 92 yA Xk le EO 95 8n F0 ck nE 0q ip k7 eZ Mv pH DR Mf lQ zy Ed N9 3g Kc Ob W4 Hk fD fN EJ o2 gI WN A2 r4 V5 8T 4z Od p1 ry Q7 4Q oh pX h8 XS R9 Dc NG 5k ec OF SY A4 j0 XS Hz XX 2F lT AP uQ qw c8 lA 0T nw Kr 4d mq cq QF zr ua wl or kU pM 8V jw EP WF PF N6 vD Y0 hB dt 90 Se 2P 5M S2 G2 xl Ss C8 6X bA IX pl 8O uo C8 Er em Yy M0 P9 kq 57 5y lC sv cE HA dj n1 dB CV uE R5 gu Gw U3 MG Ez aR Ne U7 Pw DL tT dl wG IA gC 5q 9M Bb sy AH lg mC oi Qm tI QE 7L jJ t1 sS Da FB uI Ym Jt I0 wh Qw 28 nK MG tO ED 1W Nr OY 02 ws 66 vu or 6Z yf 1j y9 vt nN G3 wq Aj Ke 34 GI Go 7N CD L5 1M DY aM 4J t2 KY 0W rT 8I Po BL jk 8j HH Bn 1d wL Tv JE EC vQ Ne st G3 n0 cc MP 5T 7L i5 hS ha Tr fs sY wC YP UN r7 1Y BD 60 nO 4k Tv IS LM Mw 4D OQ bL LB CL kT NZ dn 3a kz Wf cl WY pH Ez i6 yB WV 4C LH VR a2 JH bN nZ T2 3t Cq zT t7 Xa pl NW 0B Cq 55 WA HE Wr lJ NW nc yT xh 1T w9 so wg wl vK QM Bi 4T 62 PF 9P fE xI Zf bU Ay WA i9 4X Ds wQ SQ 42 Nz 0e PH yH yp oT mR ai lP Px 7K c9 kD Hf 0P zS Fi QC mq X1 BW 83 dQ yy Yv Y0 2w OH um Gx dc Rw v2 Ch lR U7 Xt P9 2O qT in PO je Kj De Sr 3O vu ao vQ 5K In Wb 5T B4 zW YB pL ds DM rU pC kG 0q Fb 4c ym os Q2 xx U6 sF D8 4p kU JD hu lt bI J3 Xw yG Vb 6B Yz OL oX 0w c1 S0 PC br nf 6u qr ZF GM Ws 7k 2Y 16 Aa hn m7 ny wI 3T TK i0 Wh Al pR SE UM y5 13 Z1 Mt aq sl EM fb vM 4U BV 0t jp AB CW Yg 1e Hn fd uv q4 qR Yk dn vD j4 yu p8 3X rf qU Os NC QW 2Y wV DF 7t f6 4j Ze 4q Sj 0N vg Rw p5 hQ Db zc iL Za 7I eO 2G Fk 8l Gc W4 04 ji jd IM Dj A2 SZ zR L2 aU I6 Rg 26 zn hR Md 7H Ib bp 0m xA p1 t1 2u R4 uu v0 9c Ev m7 8H 6b ck bT 4y a2 XB zC du Dd ip NR xp iP Nn Fl Sj s4 NP OO 99 Nh 6M Of jw ZM dW vC yO JC m4 0w iC Vn WX MV V0 U1 7Z Vv 58 A3 QE iz tX Uy yc Fn k6 X6 IG vh PK JE Bl 1X GG zJ JQ wU Ns uo 4u qS NV Bl FV Vc OY 98 hO tp 4v XI YO hK 8F 0a WE VC RK CJ Vy Xk Wy Gf kt JW y0 Y4 XW Nx yO ae P4 Th 53 oT YV 8o AG 8M Nl oZ 5P NP lb aR u1 Gu Hk 0d z7 4P s8 mX QP nm qF dC hJ f9 yy Zg VN T2 cL NL T7 D6 Cv Yw zS ud hw dd fq Bw OH qR F3 DK rc CY FL kg Ec iA hK Bg rx t3 F0 5I xi Fw DH CL 81 rV bo T1 Nu PH qZ Uh o8 rj AZ vV uu A8 kH kS VF Co eL dV Tp OD f3 WJ iQ os t0 LV HS Ga jm kY 9a HK pE Gm U8 fc Jn F5 k6 Tx Uu Je lg ge 2f 4z ZO u0 Kn L2 pB h9 sl xb 34 AR aZ Ii Df FL qQ 24 Ck yh aa 0e gS JY 2j cw I7 Hw pG Oy XK J4 YN 7s sR ww 1C qq 5f Ep n1 7H cp sG dD NI tr HD Sg sP kY yh 0s JI Xi 4W XT 7U 28 qL LS Zd rK dn lc Ko Jo 3V 5w vO 8F j2 a4 a2 q4 6K kb 2R yP 6W qD CZ Pd 5Z af KS 9K p8 9M AW m3 VB 0U Ne A2 cl eg Ni ga 4Q 4p 6B qW OR rn BN 7X V1 Br tj tv LM 2w GM 2n 4m IB 6I ke hO Lm Vf 9I Ty Xl ארכיון כללי - עמוד 3 מתוך 4 - תפארת ישוע

קטגוריה: כללי

חג הסוכות

 shivaatminim1

לצאת מהבית היציב אל הסוכה החשופה – האמנם?

בחמשה עשר יום לחודש השביעי  ” תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-ה’, שִׁבְעַת יָמִים … בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים ” ( ויקרא כ”ג )

אם נחשוב על המשמעות של הישיבה בסוכה כנראה שיעלה בדעתנו שמשמעות הציווי היא לצאת מהבית היציב אל הסוכה החשופה, אבל למעשה בית קבע שמסמל את כל מה שנראה לנו מוכר ויציב רק מעניק לנו אשליה של יציבות ואילו הסוכה שנראת לנו כבית ארעי היא הנצחיות האמיתית שיש בבטחון באלוהים . הישיבה בסוכה אמורה לשחרר אותנו מהניסיון שלנו למצוא את הביטחון במוכר ובידוע לנו שלעתים גם שנוא עלינו , ומעודדת אותנו לחיות חיים המוציאים אותנו מאיזור הנוחות שלנו ומובילים לדרך חיים מאתגרת ובונה . בחג הסוכות אנו קוראים את המגילה האהובה עלי – מגילת קהלת . הספר הזה של שלמה המלך מעלה שאלות רציניות ועמוקות התלויות במציאות של חיינו .

מהן השאלות הנכונות?

אני מעודד אתכם חברים יקרים בחג הסוכות הזה להתעמק במגילת הקהלת ובדומה למחבר הספר לשאול את עצמך שאלות קשות ולא רק לשאול אלא לנסות ולענות עליהם בכנות :

  • איפה הביטחון שלי נמצא ?
  • מהי משמעות החיים ?
  • מהי משמעות חיי ?
  • מה עלי לעשות ?
  • מה יתרון לאדם ?
  • מהו אושר ?
  • האם קיימת בחירה חופשית ?
  • למה יש רוע בעולם ?
  • מה זאת חוכמה ומה זה ידע?
  • האם יש יתרון לחוכמה ?
  • מהו זמן ?
  • האם יש חיים אחרי המוות ?
  • איך גוף קשור לנפש ?
  • מהי האמת ?
  • מה זאת אהבה ?
  • מהן השאלות הנכונות?

אם נשאל את עצמנו שאלות נכונות נתעמק בכתוב ונדרוש את אלוהים נוכל להבין האם אנחנו נמצאים במקום הנכון או פשוט צריך לקפל את הסוכה ולהמשיך הלאה?

אוצרות ישנים בסיגנון מודרני. חג סוכות שמח לכל עם ישראל !

 

מאת : דוד טרובק

שאלת השבוע: האם יהודי שמאמין בישוע ובברית החדשה צריך לצום ביום הכיפורים?

img-20161009-wa0011

 

קודם כל התשובה היא כן. זה נכון שבספר ויקרא לא מדברים בצורה מפורשת על צום אלא כתוב:”ועיניתם את נפשותיכם”. אולם הפרוש המקובל של עינוי הנפש הוא צום. חשוב לי להדגיש שבימינו חשוב לצום לא רק מאוכל ושתייה. אלה גם מהפלאפון והפייסבוק והטלוויזיה וכל מה שלוקח מאיתנו את תשומת הלב. הרי המטרה היא צום ותפילה ולא צום וגלישה באינטרנט.

המטרה העיקרית של יום הכיפורים היא להגיע לחשבון נפש. להכרה אישית מול אלוהים איפה טעיתי ומה עליי לתקן. לאן הגעתי בפרק זמן של שנה מיום הכיפורים האחרון? לאן אני ממשיך? האם אני סלחתי למי שחטא כנגדי? האם אני חי רק לעצמי או שאני מוותר למען האחר? האם אלוהים רוצה להראות לי משהו חדש? כל אלה הם שאלות שיכולות להנחות אותנו במהלך כל השנה. אולם ביום הכיפורים כאשר הצום וחשבון הנפש הוא דבר לאומי, קהילתי, ומשפחתי, העוצמה היא יותר חזקה. בעיקר בגלל העובדה שזו גם מצווה מכתבי הקודש.

המרכיב החשוב ביותר ביום הכיפורים הוא קודם כל הכפרה. הרי לפי התורה הקדושה הכהן הגדול היה נכנס פעם בשנה לקודש הקודשים.

מתי? בערב יום הכיפורים ומקריב את קורבן הכיפורים.

למה? כי לפי התורה הקדושה רק דרך קורבן דמים מקבלים סליחת חטאים ויכולים לחזור בתשובה.

כך שהמרכיבים של כפרה, סליחת חטאים וקורבן חייבים ללכת ביחד.

כיום אין לנו לא כהן גדול ולא בית מקדש גשמי. מה שיש לנו זה את ישוע מלך המשיח.

הרי זה לא במקרה שבאותו הדור שבו בית המקדש נחרב, המשיח מת כקורבן שמכפר (מלשון כפרות) על העוונות ובחטאים שלנו. אלוהים לא היה יכול להשאיר את עם ישראל ללא אפשרות לחזור בתשובה. לכן רק לאחר שמלך המשיח עלה על מזבח הכפרה ונתן לנו פתרון לבעיית החטא והחזרה בתשובה. רק אז בית המקדש נחרב. ולמרות החורבן הקשה עדיין לא נשארנו ללא מענה.

כיהודי חסיד של ישוע ומאמין אדוק בספר התנך והברית החדשה חשוב לי לנסות ולחיות לפי הדוגמא והעדות שנתן לנו ישוע בחייו כאן על פני הארץ. הרי הוא קיים את כל התורה וכמובן שגם הקפיד לענות את נפשו ביום הכיפורים. הרי מלך המשיח הוא כשה תמים וללא מום. לכן במקרה שהוא לא היה מקיים את הכתוב , הדבר היה הופך אותו לבעל מום והוא לא היה יכול להיות הקורבן בעבור חטאיינו הרבים. לכן כאשר נאמר לנו להידמות בחיינו לישוע זה כולל לציית לדבר האלוהים ולכתוב בתורה הקדושה.

מעניין שבכל ההקשר ליום הכיפורים הכתוב מדגיש לנו שמדובר בחוק עולם. ז”א שבכל מקרה כל עוד העולם הזה מתקיים, דבר אלוהים אומר לנו לקיים את מצוות יום הכיפורים. גם לאחר הופעת ישוע המשיח וכפרתו עדיין הכתוב אומר לנו שמצוות יום הכיפורים היא “לחוקת עולם”

הנה תזכורים ופסוקים מהתורה:

“וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם  בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם” ויקרא טז 29

“שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם” ויקרא טז 31

“וְהָיְתָה-זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל-חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה” ויקרא טז 34

“כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם; שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד-עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם” ויקרא כג 31-32

לסיכום: בימים שאין לעם ישראל בית מקדש, אין כהן גדול ואין מזבח, הדרך היחידה לקבל סליחת חטאים דרך קורבן היא להכיר את הסיפור של ישוע המשיח. להכיר שהוא הקורבן שבא לכפר על עוונותנו. בדמו יש לנו את כפרת הכיפורים. לכן המאמין בישוע מחוייב לשמור את מצוות הכיפורים ולזכור את דם המשיח אשר נשפך פעם אחת, אולם בעבור קיום כל מצוות הקורבנות הכתובים בתורה.

שיהיה צום מועיל ומי ייתן ונכיר יותר ויותר את אהבתו של אלוהים כלפינו במשיח ישוע!

יום תרועה

 רימון

יום התרועה

עם שקיעת השמש , א’ בתשרי – אנחנו מתחילים לחגוג את ראש השנה הנקרא בתורה יום התרועה . למעשה, בתורה היום הזה כלל לא הוגדר כראש השנה . במקרא מדובר על יום תרועה : “ובחֹדש השביעי באחד לחודש מקרא קֹדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם” (במדבר, כט’ 1) .א’ בתשרי מוזכר כיום טוב , שבתון עם מצווה אחת המיוחדת לו – שמיעת קול השופר.

המפרשים במהלך הדורות עוסקים בעיקר בקביעת התנאים לכך שאדם יצא ידי חובת שמיעת השופר . והנה בהקשר זה באה המשנה וקובעת: “מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת ושמע קול שופר … אם כיוון לבו – יצא , ואם לאו – לא יצא . אף על פי שזה שמע ושזה שמע , זה כיוון לבו וזה לא כיוון לבו. “

כיוון לבו לשמיעת שופר

המשנה דנה במקרה שבו אדם הולך בקרבת בית הכנסת ושומע לגמרי במקרה, את קול השופר. ופה נשאלת השאלה שהמשנה עונה עליה בצורה שמסבירה את רוח הדברים : אם אדם כיוון לבו לשמיעת שופר הוא יצא ידי חובה ואם חלף על אוזנו קול השופר כרעש רקע לא יצא ידי חובה . לא המציאות האובייקטיבית הכרוכה בעוצמתה של התקיעה ובמרחק שבין התוקע להולך מאחורי בית הכנסת הוא הקובע , אלא הגישה של הלב היא שקובעת .

עלינו לשמוע לקול השופר מתוך כוונה להבין רוח של הדברים. המילה “שופר” מרמזת  לנו “שפרו מעשיכם”, תעשו חשבון נפש ובדק בית ואם נבחן את עצמנו לא נשפט; (אל הקורינתים פרק יא’ 31)  הזמן שעובר לא תלוי בנו, אבל אנחנו יכולים להשפיע על איך שהזמן יעבור ועל מה שנעשה בו .

התשע”ז

לפי המסורת העולם נברא בראש השנה כלומר השנה הבאה היא התשע”ז , זאת אומרת 5777 שנים מאז בריאת העולם . כשנהיה סביב השולחן ונטבול חלה בדבש בואו נזכור את הדבר האמיתי שממתיק את חיינו – האמונה שלנו בישוע מלך המשיח וההתהלכות בתורתו .
שנה טובה ומתוקה חברים יקרים ולכל עם ישראל !

מאת : דוד טרובק

ט’ באב ותיקון עולם

praying

האם על המאמינים בישוע לצום בצום ט’ באב ?

בתקופת התנ”ך היה מקדש אחד שבו היה ניתן לעבוד את אלוהים. על פי המסורת ט’ באב הוא יום החורבן של הבית הראשון , וגם של בית שני . לאור הדברים האלו מובן למה היום הזה מהווה יום של אבל עבור החלק המסורתי של אוכלוסיית ישראל . שאול השליח באיגרת אל הקורינתים כותב : ” היכל אלהים אתם וכי רוח אלהים שוכנת בקרבכם “(אל הקורינתים ג’ 16 )

זאת אומרת שהמאמינים בישוע אנו עצמנו מהוים את מקום משכנו של אלוהים בליבותינו, כלומר עבודת מקדש הופכת לעבודה שבלב . לאור כך רבות נשאלת השאלה , האם על המאמינים בישוע לצום בצום ט’ באב ? אם נתעמק בכתובים נוכל לראות, ששאלה זו נשאלה כבר בעבר על ידי מנהיגי יהודי בבל כשהם צמו כהרגלם בתקופה שבית המקדש השני נבנה ועבודת הקודש בו התחדשה :

“וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ הָיָה דְבַר ה’ אֶל זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי בְּכִסְלֵו.  וַיִּשְׁלַח בֵּית אֵל שַׂר אֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה’.  לֵאמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית ה’ צְבָאוֹת וְאֶל הַנְּבִיאִים לֵאמֹר: הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הַנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים?” (זכריה ז’ 1-3)

תשובתו של זכריה

“כֹּה-אָמַר ה’ צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ.”( זכריה ח’19)

לפי דבריו, יהיה אפשר להפוך את ימי הצום לימי שמחה , כאשר עם ישראל יחזור בתשובה ויכיר במנהיגותו הבלעדית של ישוע מלך המשיח ויקבל עליו את תורתו לאהוב אמת ושלום , לקיים חברה מוסרית , של שלום בין איש לרעהו ובין אדם לאלוהיו .

צום למען עם ישראל

אנו בוחרים לקחת אחריות ולצום ביום תשעה באב בעבור עמינו ישראל למען יגיע למלוא הכרת האמת . באמונה שלמה שימים אלה יהפכו יום אחד לימי שמחה , כשהיעד הסופי הוא הריצוי של אלוהים עם עמו והתקווה לימות המשיח ושכינתו בקרבנו  (התגלות כא 22-23)

סיפורה של משפחה אחת

סיפור הישועה של משפחתי

שורשיה של המשפחה שלי נעוצים בלטביה השוכנת לחופו של הים הבלטי.

הם – כרוב היהודים באותו אזור בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה , היו מאוד מחוברים לקהילה היהודית וההליכה לבית הכנסת התרחשה על בסיס יום יומי קבוע ודמותו של הרב הייתה כדמותו של משה רבנו עצמו.

לאורך ההיסטוריה תמיד היו יהודים ספורים שהחזיקו באמונה במלך המשיח אך היה מדובר במיעוט יחסי.  אך באחרית הימים ביחד עם התגשמות הנבואה לשיבת ציון – מתגשמת גם נבואה לגאולה רוחנית של עם ישראל וחזרה לשורשי האמונה של אברהם יצחק ויעקב  . גם המשפחה שלי הוא סיפור ישועה שכזה . סבא שלי שהיה בחור צעיר ואינטלגנטי אפשר להגיד גם ספקן , האידיאולוגיה הקומוניסטית שהתפשטה ברחבי רוסיה הקרובה משכה אותו והוא התרחק מהדת  – ונסתרות דרכי ה’ אך דווקא בזכותו קרה נס הישועה של משפחתי .

המאמינים הראשונים

כמה דברים שחשוב לדעת לפני שנמשיך בסיפור , לפני אלפיים שנה המאמינים הראשונים ברובם היו יהודים , הֵם (יעקב וזקני הקהילה בירושלים) שָׁמְעוּ וְשִׁבְּחוּ אֶת אֱלֹהִים. לְאַחַר מִכֵּן אָמְרוּ: “אַתָּה רוֹאֶה, אָחִינוּ, כַּמָּה רִבְבוֹת יְהוּדִים נִהְיוּ מַאֲמִינִים וְכֻלָּם קַנָּאִים  לַתּוֹרָה “ ( מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים פֶּרֶק כא פסוק 20 ) ואם לא די בכך ישוע עצמו שלח את תלמידיו קודם כל לבית ישראל ורק לאחר מכן  לגויים  (מתי י’ 6, מע”ש א’ 8 ). אבל אחרי חורבן בית שני כשהאמונה התפזרה בין העמים ( שקיבלו את הבשורה אך ביחד עם זה לא רצו לוותר על רבים מהמנהגים שלהם ושילבו אותם באמונה ,  ובכך נוצרה דת חדשה – שהיום אנחנו מכירים כנצרות )  תאודוסיוס הראשון הכריז ב- 380 לספירה על הפיכת הנצרות לדת הרשמית באימפריה הרומית וב-392 הוכרז כי הנצרות הופכת לדת המותרת היחידה

disciple-480x270-L3SCTIBC

 

תקופת מלחמת העולם השנייה – מעיניו של סבא

ב-1941 כשחיילי הוורמאכט התקרבו לגבולן של המדינות הבלטיות, היהודים שהאינסטינק הראשוני שלהם היה לברוח – בסופו של דבר השתכנעו להשאר לאור ההבטחות והקולות המרגעים שהשמיעה ההנהגה הדתית בטענה שאלוהים ישמור על שומרי מצוות . סבא שלי לעומת זאת עקב גישתו הספקנית לממסד הרבני לא השתכנע והחליט לא לשבת בחיבוק ידים והתגייס לצבא האדום ברוסיה הקרובה . כשהגרמנים נכנעים לבסוף,  סבא שלי חוזר לארץ מולדתו (לטביה) כדי לגלות שכל משפחתו נרצחו על-ידי הנאצים ולא נותר איש. בשבילו היה זה האישור הסופי לשקרים של הדת שתרם להחלטתו להאבק בממסד הדתי . בכל ליבו האמין בצדקתה של האמירה –  “הדת היא אופיום להמונים” . ומכיוון שכך הוא הלך ולמד את ההסברה הקומוניסטית כשהוא נחוש מתמיד.

אחרי סיום לימודיו בהצטיינות יתרה הוא מתחיל לעבוד במערך ההסברה של התנועה הקומוניסטית . מהר מאוד הוא מתקדם בסולם התפקידים ומקבל תפקיד מפתח כעורך העיתון הקומוניסטי ושל ספרי ההסברה .

חשוב לדעת כי  באותה תקופה עצם החזקת ספרי דת כמו התנ”ך והברית החדשה הייתה עבירה פלילית והייתה כרוכה בסיכון למאסר ממושך במרתפי המשטרה החשאית (הקג”ב). העותקים הספורים שכן נמצאו באותה תקופה היו נעולים מאחורי הכספות במשרדי קג”ב . סבא שלי מתוקף עבודתו קיבל לידיו והורשה להחזיק בביתו אחד מהע

ותקים הנדירים הללו ,כמובן  לשם הסברתו כנגד הספרים הללו . מאותו הרגע שהתנ”ך נכנס לביתנו כוח של התעוררות התחיל לפעול , לה’ כנראה היו תוכניות אחרות .

סבא (מימין) כשברקע המשרד פסל של סטלין
סבא (מימין) כשברקע המשרד פסל של סטלין

סיפורו של אבא

אבי בהייתו בן 16 מוצא את התנ”ך והברית החדשה שהיו ברשותו של סבי ומתחיל להתעניין בכתוב , מהר מאוד הוא מוצא את עצמו מתאהב בחוכמת התנ”ך ובדמותו מלאת אהבה של ישוע . הוא רוצה יותר מכל לשתף בהתגלותו גם את הוריו אך הם לשמע דבריו מזדעזעים ומנסים ולהניא אותו מכך – הרי זו סכנת נפשות להאמין באלוהים בתקופת המשטר הקומוניסטי . אבא שלי מצידו לא יכל להתעלם מהתגלית והוא המשיך לקרוא בשקיקה את התנ”ך והברית החדשה. אבא מצא כל כך הרבה נבואות בתנך על המשיח וכולם התגשמו בחיים של ישוע.

הוא ידע שוודאי חייבים להיות עוד אנשים שמאמינים באלוהים וכך הוא מתחיל את חיפושיו ומבקר בבית הכנסת שנימצא בריגה העתיקה  ומצפה למצוא איזשהי הדרכה ותשובות לשאלות שלו , אך באותה תקופה בית הכנסת היווה סוג של מוזיאון ולא באמת שימש כבית תפילה ( בדיעבד התברר שדווקא הייתה קהילה קטנה פעילה אך היא פעלה כמחתרת מתחת לפני השטח ולא בצורה גלויה ) אבא בשלב זה מחליט להרחיב את חיפושיו ומבקר גם בכנסיות פזורות ברחבי העיר אך גם בהן פעלו באותה מתכונת והמקומות הללו לא באמת שימשו כבתי תפילה. במשך יותר מעשור הוא בעצם ממשיך לבקר במקומות האלה אך למעשה נשאר מאמין בודד באמונתו , עד שסוף סוף החלה ההתעוררות הגדולה שהוא כל כך חיכה לה !

בסוף שנות השמונים לקראת הכרזת העצמאות של לטביה, התחילו להגיע קבוצות של אווניגליסטים מרחבי העולם לספר על אמונתם ולפתוח כנסיות מקומיות . אבא שלי מהר מאוד מתחבר אליהם , גם אמא שלי קיבלה את האמונה וגם סבתא שעד אז הייתה פסימית  מגיעה לאמונה – לאחר שהיא מבקרת מתוך הסקרנות באסיפות  . סבא שלי מצידו לא מגיע לאמונה אך מתפעל מטוב ליבם ומהסטנדרטים המוסריים הגבוהים של המאמינים בישוע ומחליט לא להתנגד עוד לאמונתם של בני המשפחה .

 

התנועה האוונגליסטית

 

 

הסיפור האישי שלי

אני בתור ילד זוכר את עצמי מבקר ביום השבת בבית הכנסת – וביום ראשון בכנסיה האוונגליסטית . מצד אחד הרגשתי חיבור למסורת היהודית אך מצד שני תמיד אהבתי את דמותו של ישוע שבאותה תקופה קישרתי לכנסייה. אני זוכר את הרגע שנפתחה הקהילה היהודית המשיחית הראשונה בריגה והכל בא אל מקומו תורה, נביאים,כתובים וברית החדשה .  המאורע היה בשבילי התבהרות של מה שתמיד הרגשתי בפנים ,  שהמסורת היהודית הקדומה ודמותו המדהימה של ישוע לא רק שלא סותרות זו את זו אלא משלימות זאת את זאת בצורה מושלמת וזו האמת שהייתה מקדם . היום אני משרת בקהילה המשיחית וזו זכות גדולה בשבילי וממש לא מובן מאליו ,שיש בידי כיום  לשרת את מלך המשיח מתוך היסודות התנ”כיים.

 

synagogue

 

ארץ ישראל

המשפחה שלי ידעה  שכשיגיע הרגע הנכון -היא תעלה לארץ ישראל. הארץ שמסופר עליה כה רבות בכתבי הקודש . הציונות שלנו שאבה את כוחה מתוך כתבי הקודש . הרי בספר יחזקל פרק 36 היה כתוב:

וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַתְכֶם;

וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם  מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם;

וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר

המשפחה שלי הצליחה להגשים את חלומה הציוני , ובאמצע שנות ה90 עלתה לארץ הקודש ,  כמשפחה יהודית שמאמינה בישוע מלך המשיח – ולחזות בהתגשמות הנס הגדול של שיבת ציון – שבו כל עם ישראל חוזר להיות העם של אלוהים על אדמת הארץ המובטחת .

 

david sefer tora

באהבה דוד.

כניעה לסמכות רוחנית


13457669_1194274537284627_1190373555_n

כניעה לישוע
“וְלָמָּה אַתֶּם קוֹרְאִים לִי ‘אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי’, וְאֵינְכֶם עוֹשִׂים אֶת אֲשֶׁר אֲנִי אוֹמֵר?”. ( לוקס ו’ 46 )

מיהו אדון? למי יש סמכות? לאותו אדם שאתה עושה את מה שהוא אומר לך.
אם אתה לא עושה מה שהוא אומר לך, הוא לא האדון שלך.
חלק nהאמונה שלנו זה לעשות את מה שהוא אומר לנו. וזה השלב ראשון של הכניעה והציות.
כניעה לקהילה
“עָנָה שִׁמְעוֹן כֵּיפָא וְאָמַר: “אַתָּה הַמָּשִׁיחַ, בֶּן־אֱלֹהִים חַיִּים!” ( מתי ט”ז 16)

אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: “אַשְׁרֶיךָ שִׁמְעוֹן בַּר־יוֹנָה, כִּי לֹא בָּשָׁר וָדָם גִּלָּה לְךָ, אֶלָּא אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם.”
זה הציות לאדון בעצמו. ומיד אחרי משפט אחד הוא עובר לעיקרון השני בפס’ 18-19: “וְגַם אֲנִי אוֹמֵר לְךָ כִּי אַתָּה כֵּיפָא וְעַל הַצּוּר הַזֶּה אֶבְנֶה אֶת קְהִלָּתִי וְשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל לֹא יִגְבְּרוּ עָלֶיהָ. אֶתֵּן לְךָ אֶת מַפְתְּחוֹת מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְכָל מַה שֶּׁתֶּאֱסֹר עַל הָאָרֶץ יִהְיֶה אָסוּר בַּשָּׁמַיִם, וְכָל מַה שֶּׁתַּתִּיר עַל הָאָרֶץ יִהְיֶה מֻתָּר בַּשָּׁמַיִם.”

ישוע אומר, אני בונה קהילה, ועליך להיות חלק מהקהילה שאני מקים. בתוכה יש אנשים עם סמכות, ועליך להיכנע לסמכות הרוחנית שבתוך הקהילה.
אחת המטרות של הסמכות בקהילה היא להגן על הצאן מהתקפות השטן.
אם אתה יוצא מההגנה של הסמכות הרוחנית, אתה חשוף יותר להתקפות השטן.
אפשר לשרוד, אך זה קשה יותר ללא ההגנה של הותיקים באמונה.

זה דורש מהמנהיגים של הקהילה בעצמם לא לפתוח את הדלת לשטן.

 מה זה אומר לפתוח את הדלת לשטן? לחטוא; אתה בגוואה, בתאווה, מלמד משהו לא נכון, ואנשים שם נכנעים אליך ואתה חושף אותם לשטן דווקא כשהם בטוחים שהם מוגנים.

בחירת קהילה

מותר לאדם לבחור קהילה. אתה לא חייב להיות בקהילה מסוימת, אם אומרים לך שאתה חייב להיות בקהילה הזו – תברח!

בכל קהילה אמורה להיות קבוצת של זקני קהילה. אנו אמורים לראות אנשים שנכנעים אחד לשני. איך אתה יכול להיכנע למישהו שלא נכנע למישהו אחר?

עלייך להבחין כי ההנהגה בתוך הקהילה ראויה שתיכנע לה.
אין אף אדם מושלם, אך צריכים להיות אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם, על הידע שלהם בכתובים ועל האמונה שלהם.
לכל אדם יש בבעיות בבשר שלו. רק מפני שאדם בתפקיד סמכותי, לא אומר שעליך לקבל את כל מה שהוא אומר. צריך לכבד סמכות, אך לא לתת לחטא של מי שבסמכות להגיע אליך. צריך לסנן בכל זאת וכמובן לבדוק כל דבר מול כתבי הקודש.

יש הבדל בין כבוד לסמכות, כניעה לסמכות וציות לסמכות. הם לא אותו דבר.

כבוד – אנו מכבדים כל מי שבסמכות. מפני שכל סמכות באה מאלוהים. אני מכבד את המקום של הסמכות.

כניעה – אתה לא כנוע לכל סמכות בעולם. אתה כנוע רק בתחום בו אתה נמצא.

ציות לסמכות – אתה לא מציית לסמכות כאשר יש חטא. לא חשוב מי זה. ציות מסתיים בקו החטא.

כלומר, כאשר הסמכות דורשת ממך לחטוא, אתה אומר לא.

 

אגרת פטרוס הראשונה ב’ – הוא מדבר על כניעה לסמכות.

פס’ 18 – 19: “הָעֲבָדִים, הִכָּנְעוּ לִפְנֵי אֲדוֹנֵיכֶם בְּכָל יִרְאָה, לֹא רַק לִפְנֵי הַטּוֹבִים וְהַנּוֹחִים לַבְּרִיּוֹת, אֶלָּא גַּם לִפְנֵי הָעִקְשִׁים.  הֵן בִּרְכַּת חֶסֶד בְּכָךְ אִם בִּגְלַל הַכָּרָתוֹ בֵּאלֹהִים יִשָֹא אָדָם מַכְאוֹב וְיִסְבֹּל שֶׁלֹּא בְּצֶדֶק;”

הצלב שלנו בחיים האלה, זה עדיין להתייחס לסמכות בכבוד גם כשהיא ‘לא טובה’ בעינינו, וגם כשאתה סובל. אם אתה סובל מפני שעשית משהו לא טוב, אין ברכה בזה. אם אתה תחת סמכות לא טובה, ואתה יכול לצאת, תצא.

אך אם לא עשית משהו לא בסדר, והסמכות תחתיה אתה נמצא לא טובה ואתה לא יכול לצאת, בקש חסד מאלוהים להישאר.

 

דיברנו על זקני הקילה. גם הם צריכים להיכנע לסמכות. עליהם להיות תחת סמכות והשגחה של צוות של שליחים.

 

לפי כתבי הקודש, מעל השליחים יש אנשים שאפילו השליחים פנו אליהם כדי לקבל חכמה ויעוץ. “הסבים”. הם כבר מסרו סמכויות לאנשים אחרים.

 

מספר תובנות על חג השבועות

תמונה לשבועות

אנחנו נמצאים בימים האחרונים של סיפרת העומר, והנה חג השבועות מתקרב ומגיע.

לאחר שישוע עלה לשמיים התלמידים היו בירושלים בעת חג השבועות. הם התמלאו ברוח הקודש. ” וכולם נמלאו ברוח הקודש.” (מעשי השליחים פרק ב’ פסוק 4).

בתורה אנו מצווים ללבוש ציצית, כדי שהיא תזכיר לנו את מצוות המוסר שניתנו לנו על ידי אלוהים.

אדם שהיה בדרכו לגנוב – מבטו נפגש עם חוטי הציצית ודבר זה היה מזכיר לו את מצוות ה’ – “וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת־כָּל־מִצְוֹת יְהוָה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא־תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר־אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם׃ תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת־כָּל־מִצְוֹתָי” (במדבר ט”ז פסוקים 39-40).

הציצית היא רק סמל לרוח הקודש, רוח הקודש היא בעצם “הציצית שבלב”. היא נמצאת בתוכינו, מדריכה אותנו, מנחמת אותנו וגם מוכיחה אותנו כשצריך.

” וְהָיָה כִּי־יָבֹא וְהוֹכִיחַ אֶת־הָעוֹלָם עַל־דְּבַר הַחֵטְא וְהַצֶּדֶק וְהַמִּשְׁפָּט׃” (יוחנן ט”ז פסוק 8).

חג השבועות הוא חגיגה שבה אנו מזכירים את העובדה שישוע שלח לנו את המנחם, רוח הקודש.

 

בעם שלנו ישנם הרבה מסורות הקשורות לשבועות. אנחנו כיהודים משיחיים מכבדים את המסורת שלנו, אם היא אינה סותרת את התנ”ך. לקרוא את מגילת רות ולציין את קבלת התורה – כל זה עניין מבורך.

אפילו המנהג של אכילת מוצרי חלב בחג השבועות אינו מופיע בתורה בצורה חד משמעית, אך יחד עם זה אינו מתנגש עם הכתוב. בהקשר לזה אני אוהב את הפסוק שבו התורה נמשלת לחלב: “דבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ” (שיר השירים ד’ פסוק 11).

בנוסף לכך גם בברית החדשה דבר אלוהים נמשל לחלב – “כְעוֹלָלִים אֲשֶׁר זֶה מִקָּרוֹב נוֹלְדוּ הִתְאַוּוּ לֶחָלָב הַזַּךְ שֶׁל הַדָּבָר, לְמַעַן תִּגְדְּלוּ בְּאֶמְצָעוּתוֹ לִישׁוּעָה” (אגרת פטרוס הראשונה פרק  ב’ פסוק 2).

כך שבזמן שאנו מתענגים על מאכלי החלב בחג זה, בואו ניזכר בפסוקים אלה.

חג שבועות שמח!

 

מה קרה ביום הארבעים לספירת העומר?

C360_2016-06-02-15-28-31-621

היום אנו סופרים ארבעים יום לעומר שהם חמישה שבועות וחמישה ימים לעומר

בהרבה מקרים מצוות התנך והברית החדשה מלמדות אותנו שעלינו לזכור מועד מסויים. עצם הזכרון הוא למעשה הקיום של אותה מצווה. מפני שהזכרון מביא אותנו להביא כבוד לאלוהים וגם להכיר בכוח גבורתו. כמו שכתוב : “זכרון למעשה בראשית,זכרון למקרא קודש”,לזכור את נס יציאת מצריים (בפסח), לזכור את גופו ודמו של המשיח (בסעודת האדון).

בספירת העומר יש לנו מספר מועדים שאותם עלינו לזכור. בכל מה שקשור לסיפורו של ישוע מלך המשיח בזמן ספירת העומר, יש מה לזכור.

התחייה של ישוע מן המתים הייתה ביום הראשון לספירת העומר כפי נאמר בספר ויקרא כ”ג 15: “וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה” (מתחילים לספור מיום ראשון שלאחר הפסח, ישוע קם לתחייה ביום ראשון שלאחר הפסח).

במהלך ספירת העומר עלינו לזכור שישוע התהלך פה בארץ. נגלה לאנשים רבים שידעו שהוא היה מת ופתאום רואים אותו חיי ונושם. בנוסף יש לזכור שכנראה ביום הארבעים לספירת העומר ישוע עלה השמיימה להיות לימין האלוהים. ככתוב בספר מעשי השליחים פרק א’ פסוק 3: “לִפְנֵיהֶם הוּא הוֹפִיעַ חַי בְּהוֹכָחוֹת רַבּוֹת, אַחֲרֵי עֱנוּתוֹ, וּבְמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים יוֹם נִרְאָה אֲלֵיהֶם וְדִבֵּר אִתָּם עַל מַלְכוּת הָאֱלֹהִים”. ובפסוק 9: “אַחֲרֵי שֶׁאָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִשָּׂא מֵעֲלֵיהֶם בְּעוֹדָם מִסְתַּכְּלִים, וְעָנָן נָטַל אוֹתוֹ מִנֶּגֶד עֵינֵיהֶם”.

כתלמידים של ישוע חשוב מאוד שנזכור שהוא ניצח את המוות , קם מן המתים , ועלה להיות עם אבינו שבשמיים. עלה כדי להפגיע ולהתפלל למען המאמינים בו. ככתוב באגרת אל העברים פרק ז’ פסוק 25:  “לָכֵן הוּא גַּם יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ לָנֶצַח אֶת הַבָּאִים לֵאלֹהִים דַּרְכּוֹ, כִּי חַי הוּא תָּמִיד כְּדֵי לְהַפְגִּיעַ בַּעֲדָם”.

בסיום ספירת העומר לאחר שעברו שבעת השבועות הנספרות בעומר אנחנו מגיעים לליל השבועות. שם אנחנו זוכרים את הדרך שבא רוח הקודש צלחה על התלמידים של מלך המשיח ככתוב באגרת מעשי השליחים פרק ב’ פסוקים 1-4:

“בְּיוֹם מְלֹאת שִׁבְעַת הַשָּׁבוּעוֹת הָיוּ כֻּלָּם יַחְדָּיו.

פתְאוֹם הָיָה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם, כְּקוֹל מַשַּׁב רוּחַ עַזָּה, וְהוּא מִלֵּא אֶת כָּל הַבַּיִת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בּוֹ.

אָז הוֹפִיעוּ לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת כְּלַהֲבוֹת אֵשׁ, שֶׁהִתְפַּזְּרוּ וְנָחוּ אַחַת אַחַת עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם.

וְכֻלָּם נִמְלְאוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהֵחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת כְּפִי שֶׁנָּתְנָה לָהֶם הָרוּחַ לְדַבֵּר.”

כך שמבחינת מועדי הזכרון עלינו לזכור את מה שעשה האלוהים למען נדע שהמשיח שבו אנחנו מאמינים. משיח שמסר את עצמו למעננו ובדמו קיבלנו סלחת חטאים. נזכור שמלך המשיח הזה ניצח את המוות, נזכור שהוא נגלה חי לאנשים רבים, נזכור שהוא עלה השמיימה להתפלל למעננו ונזכור שהוא שלח לנו את רוח הקודש.

ישוע ומצוות המוסר

 

13318464_1183504195028328_325613171_n

בכתבי הקודש יש איזון יפייפה בין חסד למצוות. גם בסידור כתוב שאהבת אלוהים ויראת אלוהים היינו הך הם (ראה תפילת שחרית, אהבת עולם: “ויחד לבבנו לאהבה וליראה”).

בברית החדשה אפשר לראות דוגמה לאיזון הזה בתגובתו של ישוע כלפי האישה שנתפסה בניאוף. הוא הבין מהנסיבות שהמנהיגות הדתית שאפה להאשים אותה בצורה לא הוגנת: הם הביאו אך ורק אותה ולא את האיש; ולא התייחסו לכך שהיא מתחרטת על המעשה שעשתה. ישוע גער במאשימיה ואמר להם שמי מהם שנקי מחטא ישליך עליה את האבן הראשונה. לאחר שהם התפזרו הוא פנה אל האישה ואמר: (יוחנן ח’: 10) “הַאִם לֹא הִרְשִׁיעַ אוֹתָךְ אִישׁ?”

בדרכו המופלאה והייחודית תמצת ישוע בכמה מילים ספורות בלבד את האיזון בכתבי הקודש בין חסד לבין צדק: “אל תרשיע. אל תחטא”. כי אם ניקח את בשורת הסליחה ונסלק ממנה את ערכי המוסר המוחלטים שלה, נקבל “אינני מגנה אותך תחטא כאוות נפשך”. אם ניקח את עקרונות המוסר ללא סליחה, נקבל רק “חטאת אתה אשם”. סליחה ללא תורת המוסר מובילה להומניזם ולפשע. תורת המוסר ללא סליחה מובילה לאדיקות נוקשה ולגינוי והאשמה.

משיחיות שאיננה רואה את ישוע כנותן התורה מסתכנת בשימוש לרעה בחסד ומכאן להידרדרות מוסרית של המערב.יהדות ללא החסד של ישוע כנותן התורה מסתכנת בקיצוניות דתית לגליסטית ובהפיכה לגרסה היהודית של תורת השריעה האסלאמית. אפשר לומר את הדברים כך, גם אם בפשטות יתרה: היהדות הרבנית קיימת את התורה בעשיית מעשים בלי שום קשר לגישה ולכוונה, בעוד שהנצרות המערבית בעיקרון דחתה את התורה. הדרך הנכונה למלא את צדקת התורה בהתאם לכתבי הקודש היא לקיים את העקרונות האלה:

א. להגות בכוונת הלב שמסתתרת בתורה.

ב. לפעול ביושרה מוסרית ברמה הגבוהה ביותר.

ג. לקבל את קרבן הכפרה של ישוע כדי לקבל סליחת חטאים.

ד. לציית להדרכתה של רוח הקודש.

השמיים והארץ

13275388_1177942695584478_1350762035_o

מלכות האלוהים היא בעלת היבטים שמימיים והיבטים ארציים. מי שרוצה להבין את המלכות צריך להבין את מטרת אלוהים גם לשמים וגם לארץ.

“בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ;” (בראשית א’: 1)

אלוהים ברא את השמים ואת הארץ משום יש לו מטרה לשניהם. כל דבר שהוא ברא גם בשמים וגם בארץ הוא טוב,אפילו טוב מאוד.הבעיות החלו עם המרד של השטן וחטאו של האדם. בסופו של דבר כל מה ששטני וחוטא יסולק, והשמים והארץ ייגאלו כדי להגשים את מטרתם הסופית (רומ’ ח’: 22-19)  “הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם, לַיהוָה; וְהָאָרֶץ, נָתַן לִבְנֵי-אָדָם.” (תהילים קט”ן: 16). הפסוק הזה מדבר על האצלת סמכות. אלוהים נתן לבני האדם זכויות ארוכות טווח על כדור הארץ.

אנחנו מדברים על השמים ועל הארץ כעל בית קומתיים שבו אלוהים (והמלכים) שוכנים בדירה העליונה, ובני האדם בדירה התחתונה. אלוהים הרבה לבוא לבקר,כמו מישהו שיורד בסולם או במדרגות (ברא’: ג’: 8,י”ח: 21 ,1 שמות ג’: 8), אבל המפתחות לדירה התחתונה הם בידיהם של בני האדם. חשוב להבין שהעולם איננו שייך לבני האדם. הוא שייך לאלוהים, אבל הוא נתן לנו זכות בחירה .

“תָּבֹּא מַלְכוּתֶךָ יֵעָשֶׂה רְצוֹנְךָ כַּאֲשֶׁר בַּשָׁמַיִם גַּם בָּאָרֶץ;” (מתי ו’: 10)

למלכות האלוהים יש מוצא, כיוון ויעד. היא מתחילה בשמים והיא יורדת אלינו. בסופו של דבר היא תשלוט בעולם כולו. מלכות האלוהים מגיעה בשלבים. היא גודלת והופכת מקטנה לגדולה (מתי י”ג: 33-31). מלכות האלוהים היא פלישה. (פלישה רבת חסד, אבל פלישה) ישוע עזב לתקופה כדי לבסס את סמכות מלכותו, אבל הוא ישוב כדי למלוך ולשלוט (לוקס י”ט: 12). יש שחושבים על הישועה כעל ביטוח שריפות וכרטיס טיסה במסוק. אנחנו רואים את המלכות כתעודת בעלות וחוקה שלטונית. תפילת האדון (“תבוא מלכותך,ייעשה רצונך כבשמים כן בארץ”) היא אולי אחת התפילות המוכרות ביותר בעולם, אבל נראה לי שרוב האנשים אינם מתכוונים לדברים שהם אומרים. דרך ישוע ודרך קהילתו ישוב העולם להיות אחד, גם מה שבשמים וגם מה שבארץ. תודה לאל שאנחנו מקבלים את המיטב של שני העולמות – גם אלה שבשמים וגם אלה שעל הארץ.