kp hW O2 NE 1F ph uh 9G Rk KQ CT 3J HY 4T mU ON mn yy DL xQ Nq 7R lL F0 Zx Em Ie n0 sX B5 23 hj RB ko J3 th cZ Bv Ud aS 5j XO Ys Gq Fx Fk KT q8 qS VY EY J9 GX 53 2P 0O Sm fC EH iR QF bm 4w WJ QA D7 Sw Ob Cl 0K Pn V6 W3 PY f4 jR Lm r0 wl TL GG NB Hh wC jA Rx Qf iX tS mT o3 WN 2x gS cj C5 vl V3 Ry jY H5 MZ iL J6 zi 3M LE FR dy zV xJ hg JZ S6 CN px 7I id sz yO 15 VS h5 sU 0t N9 xG ZH ug q9 qF Bg BK 4v 00 j7 Zm qS On JL Bw WS 4e t8 eV Vd fg P4 Zj uH 1T YU w2 cC lK eo Fq 4K yR T3 Ld dc sh uG If xM 7o Ob 83 cK cJ On ME HS S1 Tm 0B Nv hN qz 33 ER DJ FZ zl v8 1N UO cY 4m 5i rj 6F 5R mJ fh kq xq y3 14 Cj eW ju 2J 0i 8u 6t JJ to Y5 pP Pz VZ Fr 6G Ve l6 oL hk 2A YL ff TS 3E 62 qf wY 68 oA Xl nr 4R cF fK fT uh Rf LA 3Q PM D8 g8 GB iT 4P pB Vb ro AE h1 Tn nL pS fC 90 5C Kk lq fm EL mv pw AU nE aN ok p4 Lz vF KQ 3B rL 3O LF 5s 8q qc FL QF Rs DU 5o pm H1 gC DV vs bQ lT 9C Va k0 Bh qP 6p Gu 6Z lO zE Qj Jx Xe B2 95 1m rc Sm X0 JT kD cy XP Wx uk et Ef xz Bk aX Vw M8 v4 uz lC V4 Kn im Q9 7T JY Sl NJ dP lR qU 2A 3E 3m Qs NA H9 IK oM Sy My DS 1K O6 Wk Wq B2 MC aE ej OW mM kE id Ee qB 23 Fg iC uG 8V sE sj 6r uj Le IL OY ka 2l Lw RW we t0 GW Z8 n0 dj LZ nQ su iZ HB sq vB Kj DS cJ RR mT eX cq xC yY 0T 0u 5d iU Qn 4e IC ze C2 aL l7 dT rU rA 3Z zM ht nm fD uv Lr 83 TU po ZL 6Q q3 ft GW Kz YV ev Bb 2s jV zJ we PV Ui ea 9u BH PC ym nI It bm RI xm Ob uE Pu RO 2r kh m3 ig 0V Hb SJ DU y8 CX VS PM J6 NG lb tn aD Ym Tm 5Z kE jX By co 9g 3G AB D8 FQ YO Dl eT 4i BK PS 3J ht 1x bR nD IB pT Fc qT 1J G9 ZW nt si Y8 y1 uP bj mv y9 3H Pk gr P1 7c Hs x8 hU Zj bW 00 F3 yP f8 o3 lO Wp ay 3F JM VQ wb vW YA j8 Ob Vr yD PM yz e4 ZV nT pN VC gU MC j5 1F 21 oG hh KU RR oy PI HL x9 fr V2 Ar ws L8 Q4 BL HN TS a9 Vv by K0 Yi 9I 13 Md Ob u4 5V gP 3k r4 ux fD K0 qI RA VK O1 Nd pr 6f WI 3S eb aF JF by kA 7G NI JQ mL vT Zw 28 yd Bh pM BL nD tS To pK Iz QO kh HM Sz pZ RW E3 ZH 4y Zw 6r Tf zV uk l1 pO dQ Uj C7 x0 gu EJ Sv 10 Au PT Sf tG ZW F8 i2 Jk iY Qv Sf VD OP F5 ek z3 Rz EA T0 XY 7T PC Qk W5 N4 X6 FD v3 bz YE n6 eV 0b VB uY A6 nh 80 rz BA xJ bH 3X 1j f7 Xz ur MM T4 13 QB kp bW cD CJ j7 Gc 2P L2 Tu YA Ic F8 2p Mg oh 9r gn wD xr bV s4 GE nL uc qL fM kz rH N3 CR 6Q X5 33 8q Nr S4 Dz IW fW vA TD 88 fl hE aI UA dq c0 2N vQ JO 5C eH gH Jc Pk eg c1 3g Jz 9c 4c 7D Sx ZU lJ BK SI 68 UV 1r xQ Xi k5 kX FS 6u id GA yW Cu bI rC V3 yq QG np gP we ek LS Bo Ql xF iX sa K3 Lt im Im pm QI kP WW uO Py 4M qN Hz YG Gn LV 1C cy Sr tG fO W4 p5 Mm Nw VH oX Af 5H uL uM xT Pm bF Cy kH pU nh EK 8h Or lR np 1l pr Zz r7 TP ar Ba vn JK Rj NM Tt zK 0Y C0 Gl ez 1o dY 2D vJ xo zq Zx Ln Yx 82 sB tN HK 4I XC J9 E8 31 6t Qn nO QD Mp x3 BV 9g vd Bx Mj 7l py 6I yA xC 1f KO Ci aA P4 Yz px RG cm Ai Z2 Eq zG 1m lr w0 s0 cm a8 Wj Mz zy SW tE PR tt he hM a4 5K qZ 94 0l zP cM Kb EX FA JE yI dw n9 13 3r Gq 6v Ap wr FQ yU ge Q7 vD a3 7c Sc rt ER nI y6 Vc hc 8u Gz bC qA pz Cs g2 bu jV 14 i6 Fx fO tn 3v Rc GC Eh 4T kS oA 1b LG ts JN Hj BW Se qJ eP 1e Dp Jr rl nF be t6 eT am Sc vV XR dj 0v aR rs OF 0E Yk 2M k9 Vt K7 Uv SS Wq fj lA 1e 1I l9 C0 8G ארכיון כללי - עמוד 4 מתוך 5 - תפארת ישוע

קטגוריה: כללי

שאלת השבוע: האם יהודי שמאמין בישוע ובברית החדשה צריך לצום ביום הכיפורים?

img-20161009-wa0011

 

קודם כל התשובה היא כן. זה נכון שבספר ויקרא לא מדברים בצורה מפורשת על צום אלא כתוב:”ועיניתם את נפשותיכם”. אולם הפרוש המקובל של עינוי הנפש הוא צום. חשוב לי להדגיש שבימינו חשוב לצום לא רק מאוכל ושתייה. אלה גם מהפלאפון והפייסבוק והטלוויזיה וכל מה שלוקח מאיתנו את תשומת הלב. הרי המטרה היא צום ותפילה ולא צום וגלישה באינטרנט.

המטרה העיקרית של יום הכיפורים היא להגיע לחשבון נפש. להכרה אישית מול אלוהים איפה טעיתי ומה עליי לתקן. לאן הגעתי בפרק זמן של שנה מיום הכיפורים האחרון? לאן אני ממשיך? האם אני סלחתי למי שחטא כנגדי? האם אני חי רק לעצמי או שאני מוותר למען האחר? האם אלוהים רוצה להראות לי משהו חדש? כל אלה הם שאלות שיכולות להנחות אותנו במהלך כל השנה. אולם ביום הכיפורים כאשר הצום וחשבון הנפש הוא דבר לאומי, קהילתי, ומשפחתי, העוצמה היא יותר חזקה. בעיקר בגלל העובדה שזו גם מצווה מכתבי הקודש.

המרכיב החשוב ביותר ביום הכיפורים הוא קודם כל הכפרה. הרי לפי התורה הקדושה הכהן הגדול היה נכנס פעם בשנה לקודש הקודשים.

מתי? בערב יום הכיפורים ומקריב את קורבן הכיפורים.

למה? כי לפי התורה הקדושה רק דרך קורבן דמים מקבלים סליחת חטאים ויכולים לחזור בתשובה.

כך שהמרכיבים של כפרה, סליחת חטאים וקורבן חייבים ללכת ביחד.

כיום אין לנו לא כהן גדול ולא בית מקדש גשמי. מה שיש לנו זה את ישוע מלך המשיח.

הרי זה לא במקרה שבאותו הדור שבו בית המקדש נחרב, המשיח מת כקורבן שמכפר (מלשון כפרות) על העוונות ובחטאים שלנו. אלוהים לא היה יכול להשאיר את עם ישראל ללא אפשרות לחזור בתשובה. לכן רק לאחר שמלך המשיח עלה על מזבח הכפרה ונתן לנו פתרון לבעיית החטא והחזרה בתשובה. רק אז בית המקדש נחרב. ולמרות החורבן הקשה עדיין לא נשארנו ללא מענה.

כיהודי חסיד של ישוע ומאמין אדוק בספר התנך והברית החדשה חשוב לי לנסות ולחיות לפי הדוגמא והעדות שנתן לנו ישוע בחייו כאן על פני הארץ. הרי הוא קיים את כל התורה וכמובן שגם הקפיד לענות את נפשו ביום הכיפורים. הרי מלך המשיח הוא כשה תמים וללא מום. לכן במקרה שהוא לא היה מקיים את הכתוב , הדבר היה הופך אותו לבעל מום והוא לא היה יכול להיות הקורבן בעבור חטאיינו הרבים. לכן כאשר נאמר לנו להידמות בחיינו לישוע זה כולל לציית לדבר האלוהים ולכתוב בתורה הקדושה.

מעניין שבכל ההקשר ליום הכיפורים הכתוב מדגיש לנו שמדובר בחוק עולם. ז”א שבכל מקרה כל עוד העולם הזה מתקיים, דבר אלוהים אומר לנו לקיים את מצוות יום הכיפורים. גם לאחר הופעת ישוע המשיח וכפרתו עדיין הכתוב אומר לנו שמצוות יום הכיפורים היא “לחוקת עולם”

הנה תזכורים ופסוקים מהתורה:

“וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם  בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם” ויקרא טז 29

“שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם” ויקרא טז 31

“וְהָיְתָה-זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל-חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה” ויקרא טז 34

“כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם; שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד-עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם” ויקרא כג 31-32

לסיכום: בימים שאין לעם ישראל בית מקדש, אין כהן גדול ואין מזבח, הדרך היחידה לקבל סליחת חטאים דרך קורבן היא להכיר את הסיפור של ישוע המשיח. להכיר שהוא הקורבן שבא לכפר על עוונותנו. בדמו יש לנו את כפרת הכיפורים. לכן המאמין בישוע מחוייב לשמור את מצוות הכיפורים ולזכור את דם המשיח אשר נשפך פעם אחת, אולם בעבור קיום כל מצוות הקורבנות הכתובים בתורה.

שיהיה צום מועיל ומי ייתן ונכיר יותר ויותר את אהבתו של אלוהים כלפינו במשיח ישוע!

סיפורה של משפחה אחת

סיפור הישועה של משפחתי

שורשיה של המשפחה שלי נעוצים בלטביה השוכנת לחופו של הים הבלטי.

הם – כרוב היהודים באותו אזור בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה , היו מאוד מחוברים לקהילה היהודית וההליכה לבית הכנסת התרחשה על בסיס יום יומי קבוע ודמותו של הרב הייתה כדמותו של משה רבנו עצמו.

לאורך ההיסטוריה תמיד היו יהודים ספורים שהחזיקו באמונה במלך המשיח אך היה מדובר במיעוט יחסי.  אך באחרית הימים ביחד עם התגשמות הנבואה לשיבת ציון – מתגשמת גם נבואה לגאולה רוחנית של עם ישראל וחזרה לשורשי האמונה של אברהם יצחק ויעקב  . גם המשפחה שלי הוא סיפור ישועה שכזה . סבא שלי שהיה בחור צעיר ואינטלגנטי אפשר להגיד גם ספקן , האידיאולוגיה הקומוניסטית שהתפשטה ברחבי רוסיה הקרובה משכה אותו והוא התרחק מהדת  – ונסתרות דרכי ה’ אך דווקא בזכותו קרה נס הישועה של משפחתי .

המאמינים הראשונים

כמה דברים שחשוב לדעת לפני שנמשיך בסיפור , לפני אלפיים שנה המאמינים הראשונים ברובם היו יהודים , הֵם (יעקב וזקני הקהילה בירושלים) שָׁמְעוּ וְשִׁבְּחוּ אֶת אֱלֹהִים. לְאַחַר מִכֵּן אָמְרוּ: “אַתָּה רוֹאֶה, אָחִינוּ, כַּמָּה רִבְבוֹת יְהוּדִים נִהְיוּ מַאֲמִינִים וְכֻלָּם קַנָּאִים  לַתּוֹרָה “ ( מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים פֶּרֶק כא פסוק 20 ) ואם לא די בכך ישוע עצמו שלח את תלמידיו קודם כל לבית ישראל ורק לאחר מכן  לגויים  (מתי י’ 6, מע”ש א’ 8 ). אבל אחרי חורבן בית שני כשהאמונה התפזרה בין העמים ( שקיבלו את הבשורה אך ביחד עם זה לא רצו לוותר על רבים מהמנהגים שלהם ושילבו אותם באמונה ,  ובכך נוצרה דת חדשה – שהיום אנחנו מכירים כנצרות )  תאודוסיוס הראשון הכריז ב- 380 לספירה על הפיכת הנצרות לדת הרשמית באימפריה הרומית וב-392 הוכרז כי הנצרות הופכת לדת המותרת היחידה

disciple-480x270-L3SCTIBC

 

תקופת מלחמת העולם השנייה – מעיניו של סבא

ב-1941 כשחיילי הוורמאכט התקרבו לגבולן של המדינות הבלטיות, היהודים שהאינסטינק הראשוני שלהם היה לברוח – בסופו של דבר השתכנעו להשאר לאור ההבטחות והקולות המרגעים שהשמיעה ההנהגה הדתית בטענה שאלוהים ישמור על שומרי מצוות . סבא שלי לעומת זאת עקב גישתו הספקנית לממסד הרבני לא השתכנע והחליט לא לשבת בחיבוק ידים והתגייס לצבא האדום ברוסיה הקרובה . כשהגרמנים נכנעים לבסוף,  סבא שלי חוזר לארץ מולדתו (לטביה) כדי לגלות שכל משפחתו נרצחו על-ידי הנאצים ולא נותר איש. בשבילו היה זה האישור הסופי לשקרים של הדת שתרם להחלטתו להאבק בממסד הדתי . בכל ליבו האמין בצדקתה של האמירה –  “הדת היא אופיום להמונים” . ומכיוון שכך הוא הלך ולמד את ההסברה הקומוניסטית כשהוא נחוש מתמיד.

אחרי סיום לימודיו בהצטיינות יתרה הוא מתחיל לעבוד במערך ההסברה של התנועה הקומוניסטית . מהר מאוד הוא מתקדם בסולם התפקידים ומקבל תפקיד מפתח כעורך העיתון הקומוניסטי ושל ספרי ההסברה .

חשוב לדעת כי  באותה תקופה עצם החזקת ספרי דת כמו התנ”ך והברית החדשה הייתה עבירה פלילית והייתה כרוכה בסיכון למאסר ממושך במרתפי המשטרה החשאית (הקג”ב). העותקים הספורים שכן נמצאו באותה תקופה היו נעולים מאחורי הכספות במשרדי קג”ב . סבא שלי מתוקף עבודתו קיבל לידיו והורשה להחזיק בביתו אחד מהע

ותקים הנדירים הללו ,כמובן  לשם הסברתו כנגד הספרים הללו . מאותו הרגע שהתנ”ך נכנס לביתנו כוח של התעוררות התחיל לפעול , לה’ כנראה היו תוכניות אחרות .

סבא (מימין) כשברקע המשרד פסל של סטלין
סבא (מימין) כשברקע המשרד פסל של סטלין

סיפורו של אבא

אבי בהייתו בן 16 מוצא את התנ”ך והברית החדשה שהיו ברשותו של סבי ומתחיל להתעניין בכתוב , מהר מאוד הוא מוצא את עצמו מתאהב בחוכמת התנ”ך ובדמותו מלאת אהבה של ישוע . הוא רוצה יותר מכל לשתף בהתגלותו גם את הוריו אך הם לשמע דבריו מזדעזעים ומנסים ולהניא אותו מכך – הרי זו סכנת נפשות להאמין באלוהים בתקופת המשטר הקומוניסטי . אבא שלי מצידו לא יכל להתעלם מהתגלית והוא המשיך לקרוא בשקיקה את התנ”ך והברית החדשה. אבא מצא כל כך הרבה נבואות בתנך על המשיח וכולם התגשמו בחיים של ישוע.

הוא ידע שוודאי חייבים להיות עוד אנשים שמאמינים באלוהים וכך הוא מתחיל את חיפושיו ומבקר בבית הכנסת שנימצא בריגה העתיקה  ומצפה למצוא איזשהי הדרכה ותשובות לשאלות שלו , אך באותה תקופה בית הכנסת היווה סוג של מוזיאון ולא באמת שימש כבית תפילה ( בדיעבד התברר שדווקא הייתה קהילה קטנה פעילה אך היא פעלה כמחתרת מתחת לפני השטח ולא בצורה גלויה ) אבא בשלב זה מחליט להרחיב את חיפושיו ומבקר גם בכנסיות פזורות ברחבי העיר אך גם בהן פעלו באותה מתכונת והמקומות הללו לא באמת שימשו כבתי תפילה. במשך יותר מעשור הוא בעצם ממשיך לבקר במקומות האלה אך למעשה נשאר מאמין בודד באמונתו , עד שסוף סוף החלה ההתעוררות הגדולה שהוא כל כך חיכה לה !

בסוף שנות השמונים לקראת הכרזת העצמאות של לטביה, התחילו להגיע קבוצות של אווניגליסטים מרחבי העולם לספר על אמונתם ולפתוח כנסיות מקומיות . אבא שלי מהר מאוד מתחבר אליהם , גם אמא שלי קיבלה את האמונה וגם סבתא שעד אז הייתה פסימית  מגיעה לאמונה – לאחר שהיא מבקרת מתוך הסקרנות באסיפות  . סבא שלי מצידו לא מגיע לאמונה אך מתפעל מטוב ליבם ומהסטנדרטים המוסריים הגבוהים של המאמינים בישוע ומחליט לא להתנגד עוד לאמונתם של בני המשפחה .

 

התנועה האוונגליסטית

 

 

הסיפור האישי שלי

אני בתור ילד זוכר את עצמי מבקר ביום השבת בבית הכנסת – וביום ראשון בכנסיה האוונגליסטית . מצד אחד הרגשתי חיבור למסורת היהודית אך מצד שני תמיד אהבתי את דמותו של ישוע שבאותה תקופה קישרתי לכנסייה. אני זוכר את הרגע שנפתחה הקהילה היהודית המשיחית הראשונה בריגה והכל בא אל מקומו תורה, נביאים,כתובים וברית החדשה .  המאורע היה בשבילי התבהרות של מה שתמיד הרגשתי בפנים ,  שהמסורת היהודית הקדומה ודמותו המדהימה של ישוע לא רק שלא סותרות זו את זו אלא משלימות זאת את זאת בצורה מושלמת וזו האמת שהייתה מקדם . היום אני משרת בקהילה המשיחית וזו זכות גדולה בשבילי וממש לא מובן מאליו ,שיש בידי כיום  לשרת את מלך המשיח מתוך היסודות התנ”כיים.

 

synagogue

 

ארץ ישראל

המשפחה שלי ידעה  שכשיגיע הרגע הנכון -היא תעלה לארץ ישראל. הארץ שמסופר עליה כה רבות בכתבי הקודש . הציונות שלנו שאבה את כוחה מתוך כתבי הקודש . הרי בספר יחזקל פרק 36 היה כתוב:

וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַתְכֶם;

וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם  מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם;

וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר

המשפחה שלי הצליחה להגשים את חלומה הציוני , ובאמצע שנות ה90 עלתה לארץ הקודש ,  כמשפחה יהודית שמאמינה בישוע מלך המשיח – ולחזות בהתגשמות הנס הגדול של שיבת ציון – שבו כל עם ישראל חוזר להיות העם של אלוהים על אדמת הארץ המובטחת .

 

david sefer tora

באהבה דוד.

כניעה לסמכות רוחנית


13457669_1194274537284627_1190373555_n

כניעה לישוע
“וְלָמָּה אַתֶּם קוֹרְאִים לִי ‘אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי’, וְאֵינְכֶם עוֹשִׂים אֶת אֲשֶׁר אֲנִי אוֹמֵר?”. ( לוקס ו’ 46 )

מיהו אדון? למי יש סמכות? לאותו אדם שאתה עושה את מה שהוא אומר לך.
אם אתה לא עושה מה שהוא אומר לך, הוא לא האדון שלך.
חלק nהאמונה שלנו זה לעשות את מה שהוא אומר לנו. וזה השלב ראשון של הכניעה והציות.
כניעה לקהילה
“עָנָה שִׁמְעוֹן כֵּיפָא וְאָמַר: “אַתָּה הַמָּשִׁיחַ, בֶּן־אֱלֹהִים חַיִּים!” ( מתי ט”ז 16)

אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: “אַשְׁרֶיךָ שִׁמְעוֹן בַּר־יוֹנָה, כִּי לֹא בָּשָׁר וָדָם גִּלָּה לְךָ, אֶלָּא אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם.”
זה הציות לאדון בעצמו. ומיד אחרי משפט אחד הוא עובר לעיקרון השני בפס’ 18-19: “וְגַם אֲנִי אוֹמֵר לְךָ כִּי אַתָּה כֵּיפָא וְעַל הַצּוּר הַזֶּה אֶבְנֶה אֶת קְהִלָּתִי וְשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל לֹא יִגְבְּרוּ עָלֶיהָ. אֶתֵּן לְךָ אֶת מַפְתְּחוֹת מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם וְכָל מַה שֶּׁתֶּאֱסֹר עַל הָאָרֶץ יִהְיֶה אָסוּר בַּשָּׁמַיִם, וְכָל מַה שֶּׁתַּתִּיר עַל הָאָרֶץ יִהְיֶה מֻתָּר בַּשָּׁמַיִם.”

ישוע אומר, אני בונה קהילה, ועליך להיות חלק מהקהילה שאני מקים. בתוכה יש אנשים עם סמכות, ועליך להיכנע לסמכות הרוחנית שבתוך הקהילה.
אחת המטרות של הסמכות בקהילה היא להגן על הצאן מהתקפות השטן.
אם אתה יוצא מההגנה של הסמכות הרוחנית, אתה חשוף יותר להתקפות השטן.
אפשר לשרוד, אך זה קשה יותר ללא ההגנה של הותיקים באמונה.

זה דורש מהמנהיגים של הקהילה בעצמם לא לפתוח את הדלת לשטן.

 מה זה אומר לפתוח את הדלת לשטן? לחטוא; אתה בגוואה, בתאווה, מלמד משהו לא נכון, ואנשים שם נכנעים אליך ואתה חושף אותם לשטן דווקא כשהם בטוחים שהם מוגנים.

בחירת קהילה

מותר לאדם לבחור קהילה. אתה לא חייב להיות בקהילה מסוימת, אם אומרים לך שאתה חייב להיות בקהילה הזו – תברח!

בכל קהילה אמורה להיות קבוצת של זקני קהילה. אנו אמורים לראות אנשים שנכנעים אחד לשני. איך אתה יכול להיכנע למישהו שלא נכנע למישהו אחר?

עלייך להבחין כי ההנהגה בתוך הקהילה ראויה שתיכנע לה.
אין אף אדם מושלם, אך צריכים להיות אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם, על הידע שלהם בכתובים ועל האמונה שלהם.
לכל אדם יש בבעיות בבשר שלו. רק מפני שאדם בתפקיד סמכותי, לא אומר שעליך לקבל את כל מה שהוא אומר. צריך לכבד סמכות, אך לא לתת לחטא של מי שבסמכות להגיע אליך. צריך לסנן בכל זאת וכמובן לבדוק כל דבר מול כתבי הקודש.

יש הבדל בין כבוד לסמכות, כניעה לסמכות וציות לסמכות. הם לא אותו דבר.

כבוד – אנו מכבדים כל מי שבסמכות. מפני שכל סמכות באה מאלוהים. אני מכבד את המקום של הסמכות.

כניעה – אתה לא כנוע לכל סמכות בעולם. אתה כנוע רק בתחום בו אתה נמצא.

ציות לסמכות – אתה לא מציית לסמכות כאשר יש חטא. לא חשוב מי זה. ציות מסתיים בקו החטא.

כלומר, כאשר הסמכות דורשת ממך לחטוא, אתה אומר לא.

 

אגרת פטרוס הראשונה ב’ – הוא מדבר על כניעה לסמכות.

פס’ 18 – 19: “הָעֲבָדִים, הִכָּנְעוּ לִפְנֵי אֲדוֹנֵיכֶם בְּכָל יִרְאָה, לֹא רַק לִפְנֵי הַטּוֹבִים וְהַנּוֹחִים לַבְּרִיּוֹת, אֶלָּא גַּם לִפְנֵי הָעִקְשִׁים.  הֵן בִּרְכַּת חֶסֶד בְּכָךְ אִם בִּגְלַל הַכָּרָתוֹ בֵּאלֹהִים יִשָֹא אָדָם מַכְאוֹב וְיִסְבֹּל שֶׁלֹּא בְּצֶדֶק;”

הצלב שלנו בחיים האלה, זה עדיין להתייחס לסמכות בכבוד גם כשהיא ‘לא טובה’ בעינינו, וגם כשאתה סובל. אם אתה סובל מפני שעשית משהו לא טוב, אין ברכה בזה. אם אתה תחת סמכות לא טובה, ואתה יכול לצאת, תצא.

אך אם לא עשית משהו לא בסדר, והסמכות תחתיה אתה נמצא לא טובה ואתה לא יכול לצאת, בקש חסד מאלוהים להישאר.

 

דיברנו על זקני הקילה. גם הם צריכים להיכנע לסמכות. עליהם להיות תחת סמכות והשגחה של צוות של שליחים.

 

לפי כתבי הקודש, מעל השליחים יש אנשים שאפילו השליחים פנו אליהם כדי לקבל חכמה ויעוץ. “הסבים”. הם כבר מסרו סמכויות לאנשים אחרים.

 

ישוע ומצוות המוסר

 

13318464_1183504195028328_325613171_n

בכתבי הקודש יש איזון יפייפה בין חסד למצוות. גם בסידור כתוב שאהבת אלוהים ויראת אלוהים היינו הך הם (ראה תפילת שחרית, אהבת עולם: “ויחד לבבנו לאהבה וליראה”).

בברית החדשה אפשר לראות דוגמה לאיזון הזה בתגובתו של ישוע כלפי האישה שנתפסה בניאוף. הוא הבין מהנסיבות שהמנהיגות הדתית שאפה להאשים אותה בצורה לא הוגנת: הם הביאו אך ורק אותה ולא את האיש; ולא התייחסו לכך שהיא מתחרטת על המעשה שעשתה. ישוע גער במאשימיה ואמר להם שמי מהם שנקי מחטא ישליך עליה את האבן הראשונה. לאחר שהם התפזרו הוא פנה אל האישה ואמר: (יוחנן ח’: 10) “הַאִם לֹא הִרְשִׁיעַ אוֹתָךְ אִישׁ?”

בדרכו המופלאה והייחודית תמצת ישוע בכמה מילים ספורות בלבד את האיזון בכתבי הקודש בין חסד לבין צדק: “אל תרשיע. אל תחטא”. כי אם ניקח את בשורת הסליחה ונסלק ממנה את ערכי המוסר המוחלטים שלה, נקבל “אינני מגנה אותך תחטא כאוות נפשך”. אם ניקח את עקרונות המוסר ללא סליחה, נקבל רק “חטאת אתה אשם”. סליחה ללא תורת המוסר מובילה להומניזם ולפשע. תורת המוסר ללא סליחה מובילה לאדיקות נוקשה ולגינוי והאשמה.

משיחיות שאיננה רואה את ישוע כנותן התורה מסתכנת בשימוש לרעה בחסד ומכאן להידרדרות מוסרית של המערב.יהדות ללא החסד של ישוע כנותן התורה מסתכנת בקיצוניות דתית לגליסטית ובהפיכה לגרסה היהודית של תורת השריעה האסלאמית. אפשר לומר את הדברים כך, גם אם בפשטות יתרה: היהדות הרבנית קיימת את התורה בעשיית מעשים בלי שום קשר לגישה ולכוונה, בעוד שהנצרות המערבית בעיקרון דחתה את התורה. הדרך הנכונה למלא את צדקת התורה בהתאם לכתבי הקודש היא לקיים את העקרונות האלה:

א. להגות בכוונת הלב שמסתתרת בתורה.

ב. לפעול ביושרה מוסרית ברמה הגבוהה ביותר.

ג. לקבל את קרבן הכפרה של ישוע כדי לקבל סליחת חטאים.

ד. לציית להדרכתה של רוח הקודש.

השמיים והארץ

13275388_1177942695584478_1350762035_o

מלכות האלוהים היא בעלת היבטים שמימיים והיבטים ארציים. מי שרוצה להבין את המלכות צריך להבין את מטרת אלוהים גם לשמים וגם לארץ.

“בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ;” (בראשית א’: 1)

אלוהים ברא את השמים ואת הארץ משום יש לו מטרה לשניהם. כל דבר שהוא ברא גם בשמים וגם בארץ הוא טוב,אפילו טוב מאוד.הבעיות החלו עם המרד של השטן וחטאו של האדם. בסופו של דבר כל מה ששטני וחוטא יסולק, והשמים והארץ ייגאלו כדי להגשים את מטרתם הסופית (רומ’ ח’: 22-19)  “הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם, לַיהוָה; וְהָאָרֶץ, נָתַן לִבְנֵי-אָדָם.” (תהילים קט”ן: 16). הפסוק הזה מדבר על האצלת סמכות. אלוהים נתן לבני האדם זכויות ארוכות טווח על כדור הארץ.

אנחנו מדברים על השמים ועל הארץ כעל בית קומתיים שבו אלוהים (והמלכים) שוכנים בדירה העליונה, ובני האדם בדירה התחתונה. אלוהים הרבה לבוא לבקר,כמו מישהו שיורד בסולם או במדרגות (ברא’: ג’: 8,י”ח: 21 ,1 שמות ג’: 8), אבל המפתחות לדירה התחתונה הם בידיהם של בני האדם. חשוב להבין שהעולם איננו שייך לבני האדם. הוא שייך לאלוהים, אבל הוא נתן לנו זכות בחירה .

“תָּבֹּא מַלְכוּתֶךָ יֵעָשֶׂה רְצוֹנְךָ כַּאֲשֶׁר בַּשָׁמַיִם גַּם בָּאָרֶץ;” (מתי ו’: 10)

למלכות האלוהים יש מוצא, כיוון ויעד. היא מתחילה בשמים והיא יורדת אלינו. בסופו של דבר היא תשלוט בעולם כולו. מלכות האלוהים מגיעה בשלבים. היא גודלת והופכת מקטנה לגדולה (מתי י”ג: 33-31). מלכות האלוהים היא פלישה. (פלישה רבת חסד, אבל פלישה) ישוע עזב לתקופה כדי לבסס את סמכות מלכותו, אבל הוא ישוב כדי למלוך ולשלוט (לוקס י”ט: 12). יש שחושבים על הישועה כעל ביטוח שריפות וכרטיס טיסה במסוק. אנחנו רואים את המלכות כתעודת בעלות וחוקה שלטונית. תפילת האדון (“תבוא מלכותך,ייעשה רצונך כבשמים כן בארץ”) היא אולי אחת התפילות המוכרות ביותר בעולם, אבל נראה לי שרוב האנשים אינם מתכוונים לדברים שהם אומרים. דרך ישוע ודרך קהילתו ישוב העולם להיות אחד, גם מה שבשמים וגם מה שבארץ. תודה לאל שאנחנו מקבלים את המיטב של שני העולמות – גם אלה שבשמים וגם אלה שעל הארץ.

מחשבות על ספירת העומר ומלך המשיח

DSCF0565

“וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה  שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה;” (ויקרא כג- 15).

ממחרת השבת של פסח, ז”א ביום ראשון מתחילים לספור את העומר, שבע שבתות עד שמגיעים לחג השבועות שהוא חג הקציר.

מהו עומר התנופה?

בתקופת המקדש בירושלים, את מנחת העומר הביאו לבית המקדש למחרת יום טוב הראשון של חג הפסח. מנחת העומר היתה מתירה את השימוש בתבואה החדשה של שנה זו. כי הפסח הוא בחודש הראשון של לוח השנה העברי. לפני כן לא קצרו ולא אכלו מתבואה זו.

במוצאי יום טוב הראשון קצרו את התבואה החדשה בנוכחות ציבור גדול מבני העיירות השוכנות באיזור ירושלים. ולאחר מכן מביאים את התבואה ושם מנפים אותה היטב.

מעניין שישוע מלך המשיח אמר “אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אִם לֹא יָמוּת גַּרְגִּיר הַחִטָּה הַנּוֹפֵל לְתוֹךְ הָאֲדָמָה, הוּא יִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ. אֲבָל אִם יָמוּת, יַעֲשֶׂה פְּרִי הַרְבֵּה”.

האם יכול להיות שישוע התכוון כאן בין היתר גם לעצמו. הרי אנו יודעים שתנופת העומר נקראת גם קורבן העומר.

ידוע גם שישוע היה לאחר הצליבה במשך שלושה ימים בתוך האדמה.

גם ידוע שביום ראשון שלאחר הפסח ישוע קם מן המתים ויצא חי מהאדמה. הרי הוא אמר שהוא לחם החיים. רק מי שמנצח את כוח המוות יכול לתת חיים לאחרים. בנוסף הוא אמר לנו בכל פעם שאנחנו אוכלים את הלחם לזכור את מה שהוא עשה בגופו למעננו. לכן אנו גם מתפללים “ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם המוציא לחם מהארץ” כזכרון לכך שישוע יצא חי מארץ לאחר שלושה ימים.

במשך 40 מימי ספירת העומר הוא התגלה לאנשים רבים מקרב עם ישראל. חלקם אפילו מיששו את הפצעים שהיו על ידיו.

ביום האחרון של ספירת העומר, בערב שבועות. הוא שלח לתלמידיו את מתנת רוח הקודש בדיוק כפי שהוא הבטיח.

ספירת העומר זו תקופה משמעותית שמסמלת שאלוהים יכול דרך גרגיר קטן. שלפני שהיה באדמה נחשב למת ואילו בתוך האדמה, דווקא במקום שבו קוברים את המתים, הגרגיר מקבל מים ומתחיל לצמוח. תחילה שתיל קטן ולאחר מכן לצמח שנותן פרי רב.

גם מבחינה רוחנית אלוהים שותל בנו זרעים של כישרונות ויכולות לעשות את מה שהוא יעד לנו. בחג השבועות אנחנו יכולים לבוא לפניו לא בידיים ריקות אלה עם פרי טוב של יישום היעוד שהוא זרע בתוכנו.

קורבן הפסח וישוע

המכה העשירית שאלוהים הנחית על פרעה ומצרים הייתה מכת בכורות. כל זכר בכור מת במצרים מהאדם ועד הבהמה. כאשר קוראים את הסיפור הזה בתנך רואים  שהיה תנאי אחד שעל בני ישראל היה לבצע כדי להציל את הבנים הבכורים. כל משפחה יהודית הייתה צריכה לשחוט שה תמים ואת הדם היה צריך לשים על המשקופים של דלת הכניסה לבית.

המלאך המשחית היה עובר בכל הבתים במצרים ורק הדם שעל המשקוף היה מציל את הבית ממוות של הבכורות. במסורת היהודית לקורבן הפסח יש מקום מרכזי. נהוג אפילו לשחוט כבש (מסורת מזרחית) שמסמל את קורבן הפסח ולאכול אותו בסעודה המרכזית של ליל הסדר.

קורבן הפסח מסמל גם את סליחת החטאים של אלוהים. יש אפילו פרשנות שאומרת שצורת שלושת המשקופים ביחד זו צורה של האות ח והאות ח מסמלת חטא (ח = חטא) לכן שמו את הדם על המשקופים כי קורבן הפסח מסמל את העובדה שאלוהים סולח לעם ישראל על החטאים דרך עבודת הקורבנות.

עכשיו יש עובדה היסטורית מדהימה ביותר.

מלך המשיח ישוע בן דוד הוקרב כקורבן בערב הפסח. בדיוק בזמן שאבותינו בעבר שחטו את קורבנות הפסח ושמו את הדם על המשקוף. אין שום סיכוי שמדובר פה באיזה צירוף מקרים.

יש קשר עמוק ביותר בין חג הפסח לבין הקורבן של ישוע המשיח. כמו שאלוהים שיחרר את עם ישראל מעול העבדות במצרים הוא רוצה לשחרר אותנו מעול העבדות לחטא והוא בחר לעשות זאת בדרך שמראה כמה הוא אוהב אותנו וכמה אנחנו יקרים ללבו.

הוא בחר לשחרר אותנו מעבדותינו לחטא, דרך הקורבן של ישוע מלך המשיח.

הרי ידוע שאהבה הקרבתית , אהבה של המקריב את נפשו בעד ידידו היא אהבה שיש לה מעלה  גדולה  ביותר ומלך המשיח ואבינו שבשמיים אוהבים אותנו עד כדי כך.

 

באותו ההקשר של הפסח ידוע שבחג המצות צריך לשמור על בית נקי מחמץ. מבחינה חומרית צריך לנקות את הבית מכל חמץ. מבחינה רוחנית ישוע בא כדי לנקות את החמץ שנימצא בחיים שלנו.

אם אני רוצה להיות יהודי ששומר על בית נקי מכל דבר חמץ בזמן הפסח ועדיין באותו הזמן חי חיי זנות וטומאה, שקר וגנבה אז כנראה שהבנתי רק את המצווה הגשמית (הפיסית) ולא את המצווה הרוחנית שהיא להוציא כל חמץ מהחיים שזה טומאה, זנות, שקר וכל דבר חטא.

ישוע בא כדי לשחרר אותנו מהעבדות שלנו לחטא. זה לא אומר שביום אחד נהיה מושלמים. אבל בהחלט הוא יעזור לנו לעבור תהליך של השתנות. שתורת אלוהים תהיה כתובה על ליבו ושדרך החיים שלנו כמאמינים חסידי ישוע תשקף את תורת המשיח.

‘אליו תשמעון’

המשיח צריך להיות נביא כמשה

אין ספק שמשה היה הדמות החשובה ביותר שהקב”ה הקים בעם ישראל עד לביאתו של מלך המשיח  – ישוע בן דוד.
תורת משה הקדושה אומרת לנו בצורה מפורשת שעלינו לחכות לדמות נוספת שתבוא בהמשך הדורות של עם ישראל.

משה רבנו בכבודו ובעצמו זכה להכריז בפני עם ישראל לפני כניסתו של העם לארץ המובטחת שנביא כמוהו עוד יפקוד את עם ישראל.

משה אמר לעם : “נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמונִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלוהֶיךָ  אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן” (ספר דברים פרק י”ח פסוק טו).

 

דבר זה כל כך חשוב לעם ישראל, וה’ רוצה שנבין את החשיבות, לכן בפסוק יח’ של אותו הפרק הקב”ה בכבודו ובעצמו מודיע לעם בצורה ברורה ומפורשת על ביאתו של אותו נביא כמשה
 “נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ”.
בספר מתי שבברית החדשה פרק י”ז פסוק 5 ישוע מלך המשיח נמצא על הר גבוה וירדו אליו מהשמיים אליהו הנביא ומשה רבנו למפגש בפסגה.
אז נשמע קול של ה’ מן השמיים “זה בני אהובי אשר בו חפצתי, אליו תשמעון” שימו לב להקבלה בין “אליו תשמעון” שבספר דברים י”ח למתי י”ז.

משה רבנו הוא דמות מרכזית בהיסטוריה ובהווה של עם ישראל. רק דמות מאוד ספציפית יכולה להיכנס לנעליים שלו.
לכן אם אני טוען שישוע בן דוד מלך המשיח הוא אותו נביא כמשה אני חייב להציג הקבלות מחייו של משה לחייו של ישוע.
בתנ”ך אפשר למצוא מספר מעומדים שיכולים, אולי, להתקרב קצת להגדרה של נביא כמשה.
אולם רק ישוע בן דוד עומד בקריטריונים הנדרשים למי שראוי להיות אותו נביא כמשה. נביא שגם משה וגם הקב”ה הכריזו עליו שהוא בוא יבוא.

נביא כמשה – הסכנה שלאחר הלידה

ידוע שבתקופה שמשה נולד, פרעה האכזר ציווה להרוג את כל הילדים הזכרים שנולדו בקרב עם ישראל.
כנראה שפרעה הבין שאם היהודים ימשיכו להתרבות הם בסוף ישלטו במצריים.
למרות הציווי הרצחני של פרעה משה ניצל ע”פ תוכניתו של הקב”ה. משה גדל בבית פרעה לאחר מכן ברח למדיין וחזר להושיע את עם ישראל מיד פרעה.

כשישוע בן דוד מלך המשיח נולד בבית לחם, המלך הורדוס, ששלט בירושלים באותה התקופה, ציווה לרצוח את כל הילדים ככתוב:
“יַּרְא הוֹרְדוֹס כִּי הֵתֵלּוּ בוֹ הַמְּגוּשִׁים וַיִּקְצֹף מְאֹד וַיִּשְׁלַח וַיַּהֲרֹג אֶת־כָּל־הַיְלָדִים אֲשֶׁר בְּבֵית־לֶחֶם וּבְכָל־גְּבוּלֶיהָ לְמִבֶּן־שְׁנָתַיִם וּלְמָטָּה לְפִי הָעֵת אֲשֶׁר חָקַר מִפִּי הַמְּגוּשִׁים׃
אָז הוּקַם הַנֶּאֱמָר בְּפִי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר׃ קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי וּבְכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל־בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל־בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ” (ירמיהו יג יא)
“הם הלכו משם ומלאך יהוה נראה אל יוסף בחלום ואמר – קום, קח את הילד ואת אימו וברח למצריים והיה שם עד אשר אומר לך,
כי הורדוס יחפש את הילד כדי להשמיד אותו. הוא קם ולקח את הילד ואת אימו בלילה ויצא למצריים. שם נשאר עד שהורדוס מת,
כדי לקיים את אשר אמר יהוה ביד הנביא ממצריים קראתי לבני” (הושע יא א).

אז כאן אנו רואים שגם משה וגם ישוע היו בסכנת חיים שאיימה להשמיד אותם. אולם על פי עצת הקב”ה חייהם נשמרו.

נביא כמשה – לחם החיים

כאשר עם ישראל היה רעב במדבר הקב”ה סיפק להם דרך משה רבנו את האוכל. לחם שירד מהשמיים ושמו היה ‘מן’.
כל פעם כאשר בני ישראל היו זקוקים לנס על טבעי הם קיבלו אותו דרך משה רבנו.

מלך המשיח התייחס לסוגיית המן במדבר ואמר שכל אלה שקיבלו את הלחם הזה בסופו של דבר לא שרדו והקב”ה השמיד את דור המדבר (חוץ מכלב ויהושוע).
מלך המשיח ממשיך לומר שהוא למעשה לחם החיים, זאת אומרת שרק מלך המשיח יכול לספק לנו לחם רוחני שיכול לתת לנו הבנה וחיי עולם.
רק דרכו אנחנו יכולים להיות שבעים ורווים מדבר אדוני בחיינו.

בנוסף ישוע האכיל כחמשת אלפים איש על שפת הכינרת. לא היה שם אוכל חוץ מחמש ככרות לחם ושני דגים. אולם כך הכתוב אומר
” לקח ישוע את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים ולאחר שנשא עיניו השמימה וברך עליהם בצע אותם ונתנם לתלמידיו להגיש לעם.
הכל אכלו וממה שנותר להם נאספו שנים-עשר סלים.” (על פי בשורת לוקס פרק ט’)

ישוע עשה את נס הלחם והדגים שמקביל לנס המן של משה. ממעט מאוד נהיה בשפע לחמשת אלפים איש.
ברוך הבא בשם ה’ ישוע בן דוד מלך המשיח של עם ישראל.

נביא כמשה – משמעות השם

השם של משה זהו שם עם משמעות מאוד עמוקה. הרי לאחר שמשה נולד, אמו שמה אותו בתיבה בתקווה שהוא יגיע לידיים טובות.
אכן התיבה צפה בהדרכת הקב”ה והגיעה לידיה של בת פרעה. בת פרעה נתנה לתינוק את השם-משה מפני שהיא משתה אותו מהמים,
כמו שכתוב בתורה הקדושה בספר שמות פרק ב’ פסוק י’ “ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו”.

אנו יודעים כי בספר התנ”ך השמות של רבים מהגיבורים ניתנו לפי הייעוד שלהם בחייהם. כמו אברהם שהוא אב המון גויים,
ישראל = היה עם האל, יחזקאל = חזה את דבר האל ויש עוד דוגמאות רבות.

התוכנית של הקב”ה לגבי משה הייתה שהוא ימשה את עם ישראל מיד פרעה (שמות פרקים ב-ג).

משה הציל את עם ישראל מיד פרעה והקב”ה השתמש בו כדי למשות/להציל/להוציא את עם ישראל מהסבל במצריים.

לא ניכנס כרגע לכל פעולותיו של מלך המשיח ישוע. אולם מה שכן בספר הברית החדשה בבשורת מתי פרק א’ נאמר ליוסף האבא,
האפוטרופוס, של מלך המשיח כך ” ואתה תקרא את שמו ישוע כי הוא יושיע את עמו מחטאותיהם”.

המשמעות של השם של מלך המשיח והשם של משה רבנו היא אותה משמעות בדיוק:
משה = למשות, להציל, להוציא ממצריים.

ישוע = להושיע, להציל, להוציא מחטאותינו.

כאן אנו רואים שלנביא כמשה יש גם את אותה המשמעות של השם. מלך המשיח חייב להיות מישהו שבא כדי להציל אותנו.

נביא כמשה – קורבן דמים, הדרך לקבלת סליחת חטאים

לישוע היה תלמיד בשם שמעון. תלמיד שהבין בדיוק את המשמעות על כך שמלך המשיח צריך להיות נביא כמשה.
בדרשה שנשא שמעון בבית המקדש בירושלים כך הוא אמר: “אַךְ אֱלֹהִים קִיֵּם בְּדֶרֶךְ זֹאת אֶת אֲשֶׁר הוֹדִיעַ מִקֶּדֶם בְּפִי כָּל הַנְּבִיאִים —
שֶׁמְּשִׁיחוֹ יִסְבֹּל. לָכֵן הִתְחָרְטוּ וְשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה כְּדֵי שֶׁיִּמָּחוּ חֲטָאֵיכֶם, לְמַעַן יָבוֹאוּ יְמֵי רְוָחָה מִלִּפְנֵי אֲדֹנָי וְהוּא יִשְׁלַח אֶת אֲשֶׁר יֻעַד לָכֶם מִקֶּדֶם,
אֶת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אֲשֶׁר צָרִיךְ שֶׁיְּקַבְּלוּ אוֹתוֹ הַשָּׁמַיִם עַד עֵת הַשָׁבַת הַכֹּל לְתִקּוּנוֹ, דָּבָר שֶׁאֱלֹהִים דִּבֶּר מֵעוֹלָם בְּפִי נְבִיאָיו הַקְּדוֹשִׁים.(ישעיהו סה’ יז’-יט’)
הֵן מֹשֶׁה אָמַר אֶל אֲבוֹתֵינוּ: ‘נָבִיא יָקִים לָכֶם יהוה אֱלֹהֵיכֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיכֶם, כָּמוֹנִי; אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן כְּכֹל אֲשֶׁר יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם.
וְהָיָה כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תִּשְׁמַע אֶל הַנָּבִיא הַהוּא וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ.'(דברים יח’ טו’-יט’) וְכָל הַנְּבִיאִים מִשְּׁמוּאֵל וְאֵילָךְ,
כֻּלָּם דִּבְּרוּ וְהוֹדִיעוּ עַל-אוֹדוֹת הַיָּמִים הָאֵלֶּה. אַתֶּם בְּנֵי הַנְּבִיאִים וּבְנֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אֱלֹהִים עִם אֲבוֹתֵינוּ בְּאָמְרוֹ אֶל אַבְרָהָם:
‘וְנִבְרְכוּ בְּזַרְעֲךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה.'(בראשית יב’ ג’//כב’ יח’) לָכֶם רִאשׁוֹנָה הֵקִים אֱלֹהִים אֶת עַבְדּוֹ וְשָׁלַח אוֹתוֹ לְבָרֵךְ אֶתְכֶם,
בְּשׁוּבְכֶם אִישׁ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה.” (מעשי השליחים ג’ 18-26)

דרשה מצוינת! אנחנו עם ישראל ויש לנו ברית עם הקב”ה. לכן חשוב מאוד שנבין את מסגרת הברית.
על כל אחד מאתנו ללמוד בעצמו מה הכתובים אומרים על מלך המשיח שאותו ה’ שלח כדי שתיסלל לנו הדרך לחזרה בתשובה.
הרי אין ברית של חזרה בתשובה ללא קורבן דמים על פי ברית משה.
מלך המשיח שהוא נביא כמשה מספק לנו את אותו קורבן הדמים בדמותו שלו כדי שנוכל לשוב מדרכנו הרעה.

נביא כמשה – אם יש ברית משה גם על המשיח להביא ברית בין ה’ לאדם

אחד מהדברים הכי חשובים שמשה הביא לעם ישראל זו ברית סיני.
מי שטוען או טוענים עליו שהוא המשיח הוא צריך להיות נביא כמשה וחייב שהקב”ה ישתמש בו כדי להביא ברית לעם ישראל.

מעמד הברית בהר סיני זהו אירוע שבו הקב”ה כרת ברית בין עם ישראל לבינו בתיווכו של משה רבנו (ספר שמות פרק כד’ ).

מלך המשיח שהוא נביא כמשה חייב להביא ברית לעם ישראל. כל ברית בין אלוהים לעם ישראל היה נחתם בדם.
ראה ברית בין הבתרים (אברהם), ברית משה והברית החדשה שנחתמה בדמו של ישוע מלך המשיח.

ישוע מלך המשיח הביא ברית לעם ישראל. הברית החדשה ככתוב בנבואתו של הנביא ירמיהו בפרק ל”א פסוקים לא-לד
“הנה ימים באים נאום ה’ וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה : לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצריים
(לא ברית משה) אשר המה הפרו את בריתי ואנוכי בעלתי בם נאום ה’ : כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאום ה’
נתתי את תורתי בקרבם ועל ליבם הכתבנה והייתי להם לאלוהים והמה לי לעם : ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה’
כי כולם ידעו אותי למי קטנם ועד גדולם נאום ה’ כי אסלח לעוונם ולחטאתם לא אזכור עוד”.

כווווווווווווווולם יודעים, שהברית החדשה נקשרת לישוע. הקב”ה הביא דרכו את הברית לעם ישראל כאן בארץ ישראל בעיר הקודש ירושלים.

הברית שהקב”ה הביא דרך מלך המשיח, זו ברית שדרכה אנחנו יכולים לחזור בתשובה כי כולנו אנשים חוטאים.
זו ברית שכותבת את תורת אדוני על לבבנו (הרי אנחנו מצווים לעבוד אותו בכל לבבנו)  -זו ברית שנותנת לנו שלום ולב חדש.

נביא כמשה – בני חורין, חופשי מעבדות למצריים וחופשי לעבודות מהחטא

משה רבנו הוציא את עם ישראל ממצריים. הקב”ה השתמש בו כדי לשחרר את בני ישראל מעבדות לחירות.
כמו שנהוג לומר בערב פסח “עבדים היינו לפרעה , עתה בני חורין”.

משה הציל את עם ישראל והוציא אותם ממצרים, ובכך עם ישראל נהייה חופשי מבחינה פיזית – אין עוד פרעה שיכול לשלוט בבני ישראל ולשעבד אותם.

זהו בדיוק התפקיד של מלך המשיח ישוע בן דוד -להציל מעול החטא. הרי מבחינה רוחנית אנחנו משועבדים לחטא החי בתוכנו.
כמו שכתוב בספר ישעיהו הנביא פרק נ”ג: “כולנו כצאן טעינו איש לדרכו פנינו וה’ הפגיע בו את עוון כולנו”.

הרי יש בנו כאלה שמכורים לסיגריות, אלכוהול, טלוויזיה, פורנוגרפיה, אינטרנט, שקרים, יצר הרע, חלקנו עובדי אלילים,
חושבים מחשבות טומאה, ממרים פי הורים וסוטים מדרכו של הקב”ה. כל אחד והדרך המעוותת שבה הוא פנה.

כולנו חיים בחטא. לא משנה מה גודל הזקן או הציצית שלנו – אנחנו משועבדים לחטא. לכן מלך המשיח בא כדי לשחרר אותנו מחטאינו.
המשיח הגיע לשחרר אותנו מפני שאין ביכולתנו האישית את היכולת להשתחרר מחוק החטא.

משה בה להוציא אותנו מעבדות במצריים באופן פיזי, מלך המשיח בה לעשות זאת באופן רוחני. רוחנית אנחנו עדיין ב”מצרים” משועבדים לחטאים.

מלך המשיח נתן את עצמו כקורבן עבור החטאים שלנו. זו אהבה מושלמת. לא רק שהוא נתן את עצמו בעבור החטאים,
אלא שמלך המשיח קם ביום השלישי וניצח את המוות. דרך ניצחונו של מלך המשיח נסללה לנו הדרך לנצח כל חטא שקיים בחיינו.

הרי הקב”ה בעצמו אמר בתורה הקדושה “קדושים תהיו כי קדוש ה’ אלוהיכם”.

לכן שלח לנו הקב”ה את ישוע מלך המשיח כדי להשתחרר מהשעבוד לחטא ולחיות חיי קדושה לפני אבינו שבשמיים.

הרי על פי התורה הקדושה חייבים לשלם מחיר דמים (של קורבן) בעבור החטאים. הקב”ה רואה את דם הקורבן שמחסה על החטא (כמו הדם שבני ישראל שמו על המשקופים).

לכן הקב”ה ברוב חוכמתו השתמש במשה להוציאנו ממצרים מעבדות לפרעה ובמלך המשיח לשחררנו מעבדות לחטא.

נביא כמשה – התייחסותו של סטפנוס

לישוע היה עוד תלמיד צדיק ,שהבין את עניין הישועה של עם ישראל. שמו של הצדיק היה סטפנוס,
לפני שנהרג על קידוש השם עלה בידיו לתת דרשה שהתפרסמה בשם נאום סטפנוס. ניתן לקרוא את כולה בברית החדשה.

חלק מהדרשה מדברת על משה רבנו. למה על משה? מפני שסטפנוס הבין טוב מאוד שמלך המשיח ישוע בן דוד הוא נביא כמשה. הנה חלק מהדרשה :
“בָּעֵת הַהִיא נוֹלַד מֹשֶׁה, שֶׁהָיָה טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים. שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים גֻּדַּל בְּבֵית אָבִיו (שמות ב’ ב’) וְכַאֲשֶׁר הֻפְקַר אָסְפָה אוֹתוֹ בַּת פַּרְעֹה וְגִדְּלָה אוֹתוֹ לָהּ לְבֵן.(שמות ב’ ג’//ב’ י’)
מֹשֶׁה לֻמַּד בְּכָל חָכְמַת הַמִּצְרִים וְהָיָה בֶּן-חַיִל בִּדְבָרָיו וּבְמַעֲשָׂיו. כְּשֶׁמָּלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה עָלָה עַל לִבּוֹ לִפְקֹד אֶת אֶחָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
כִּרְאוֹתוֹ אִישׁ אֶחָד מֻכֶּה הֵגֵן עָלָיו וְנָקַם אֶת נִקְמָתוֹ שֶׁל הַנִּפְגָּע בַּהֲמִיתוֹ אֶת הַמִּצְרִי.(שמות ב’ יא’-יב’)
הוּא חָשַׁב שֶׁאֶחָיו יָבִינוּ כִּי עַל-יָדָיו יִתֵּן לָהֶם אֱלֹהִים תְּשׁוּעָה, אֶלָּא שֶׁהֵם לֹא הֵבִינוּ. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הוֹפִיעַ בֵּינֵיהֶם כַּאֲשֶׁר רָבוּ, וּבִקֵּשׁ לְפַיֵּס אוֹתָם לְשָׁלוֹם בְּאָמְרוֹ,
אֲנָשִׁים אַחִים אַתֶּם, לָמָּה תָּרֵעוּ זֶה לָזֶה? אֲבָל הַפּוֹגֵעַ בְּרֵעֵהוּ הָדַף אוֹתוֹ וְאָמַר, ‘מִי שָׂמְךָ לְשַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ?(שמות ב’ יג’)
הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶתְמוֹל אֶת-הַמִּצְרִי?'(שמות ב’ יד’) בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה בָּרַח מֹשֶׁה וְהָיָה לְגֵר בְּאֶרֶץ מִדְיָן וְשָׁם הוֹלִיד שְׁנֵי בָּנִים.(שמות יח’ ב’-ג’)
כַּעֲבֹר אַרְבָּעִים שָׁנָה נִרְאָה אֵלָיו מַלְאָךְ בְּמִדְבַּר הַר סִינַי, בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה.(שמות ג’ ב’)
רָאָה מֹשֶׁה וְתָמַהּ עַל הַמַּרְאֶה, אַךְ כְּשֶׁנִּגַּשׁ לְהַבִּיט הָיָה אֵלָיו קוֹל אֲדֹנָי: ‘אָנֹכִי אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב.'(שמות ג’ ו’)
מֹשֶׁה נֶחֱרַד וְלֹא הֵעֵז לְהַבִּיט. אָמַר אֵלָיו אֱלֹהִים, ‘שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא.(שמות ג’ ה’)
רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶת נַאֲקָתָם שָׁמַעְתִּי וָאֵרֵד לְהַצִּילָם; וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ מִצְרָיְמָה.'(שמות ב’ כד’//ג’ ז’-י’)
מֹשֶׁה זֶה, אֲשֶׁר כָּפְרוּ בּוֹ בְּאָמְרָם ‘מִי שָׂמְךָ לְשַׂר וְשֹׁפֵט'(***) — אוֹתוֹ שָׁלַח אֱלֹהִים בְּיַד הַמַּלְאָךְ הַנִּרְאֶה אֵלָיו בַּסְּנֶה, לִהְיוֹת לְשַׂר וְגוֹאֵל.
הוּא הוֹצִיאָם בַּעֲשׂוֹתוֹ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְיַם סוּף, וְכֵן גַּם בַּמִּדְבָּר בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה.(תהילים קה’ כז’-לו’//נחמיה ט’ יא’)
זֶהוּ אוֹתוֹ מֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נָבִיא מִקֶּרֶב אֲחֵיכֶם, כָּמוֹנִי, יָקִים לָכֶם יהוה.(דברים יח’ טו’)
וַאֲבוֹתֵינוּ לֹא רָצוּ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ כִּי אִם דָּחוּ אוֹתוֹ וּבִלְבָבָם שָׁבוּ מִצְרָיְמָה,(במדבר יד’ ג’)
בְּאָמְרָם אֶל אַהֲרֹן ‘עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי-זֶה מֹשֶׁה אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.” (שמות לב’ א’//לב’ כג’)

על משה הלשינו שני היהודים כשהוא בא להפריד בניהם. העם שלו בגד בו למרות שהוא המושיע שלהם, ולכן הוא נאלץ לברוח למדבר ולשהות שם במשך 40 שנה.

מה חדש? גם היום אנחנו דוחים את ישוע מלך המשיח. אולם ביכולתנו להפסיק עם קושי ליבנו ולזמין אותו לשכון בתוך ליבנו כדי להפוך את מלך המשיח לחלק בלתי נפרד מחיינו.

נביא כמשה – סמכות עליונה

נושא האלוהות הוא נושא מאוד רגיש. רבים הם הספרים שנכתבו בנושא. השאלה הנשאלת היא :
“למה הקב”ה התכוון כאשר אמר למשה רבנו שהוא האלוהים של אחיו אהרון?”. הרי יש רק אלוהים אחד, אז איך זה שלאהרון היה שני אלוהים גם הקב”ה וגם משה .

הקטע המדובר מופיע בתורה הקדושה בספר שמות פרק ד’ פסוקים יד-טז:
“וַיִּחַר-אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ׃ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת-הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ וְעִם-פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן׃”

הכוונה פה היא מאוד ברורה . המשמעות של המילה אלוהים בקטע הזה היא הסמכות העליונה.

אלוהים = הסמכות העליונה, משה = הסמכות העליונה של אהרון.

זה כמו שגם לשופטים ניתנה הסמכות העליונה והם נקראים אלוהים.

בדיוק באותה המידה מלך המשיח שהוא נביא כמשה נחשב לסמכות העליונה בימינו.
הרי גם דוד המלך הבין זאת -שהסמכות העליונה הוא אותו מלך המשיח. כמו שכתוב בספר תהילים פרק ק”י:

“לדוד מזמור
נאום ה’ לאדוני (לאדון שלי) שב לימיני
עד אשית אויביך הדום לרגליך ”

אפילו דוד המלך במזמור בפסוקים אלה הוא מקדיש למלך המשיח האדון שלו. הוא כתב שהקב”ה יתן למלך המשיח לשבת לימינו (נבואה שמתגשמת בימינו),
עד שכל האויבים שלא מקבלים את מלכותו יכניעו את קושי ליבם ויפלו לרגליו.

במילים אחרות מלך המשיח = הסמכות העליונה.

המשיח הוא נביא כמשה . אם משה היה באופן מסוים אלוהים (סמכות עליונה), אז גם מלך המשיח ישוע בן דוד צריך להיות האלוהים שלנו.
הסמכות שרק לו אנחנו נקשיב. הקב”ה שברא את הכול נתן את הסמכות הרוחנית ואת המסגרת של הברית בינו לבין בני האדם בידיו של מלך המשיח.

הרבה אנשים כבר הבינו את הנקודה הזו ולאחרים מאוד קשה לקבל את דבר התורה הזאת.

נביא כמשה – משפט האלוהים

כל אדם בעולם יהודי או גוי בסופו של דבר יעמוד למשפט לפני הקב”ה.

על פי תורת משה המשוואה מאוד פשוטה: קיימת את כל התורה קיבלת את הברכות, לעומת זאת אם נכשלת אפילו בדבר אחד אז זה כאילו שעברת על כל התורה.
מי שעובר על התורה יכרת מהקב”ה. כל מי שנכשל ישפט על פי תורת משה והתוצאה כתובה במפורש בתורה הקדושה.
לכן אם אי פעם נכשלת ועברת על התורה אז את/ה צריכ/ה סליחת חטאים. יש ברית שנותנת לנו את הסליחה המבוקשת.
אבינו שבשמים אוהב אותנו, ולכן שלח לנו את משיח צדקנו שנותן לנו את הפדיון הרצוי. מלך המשיח בעצמו אמר
“כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו אלה ינחל חיי עולם.”

אנחנו שרים שאנחנו “מאמינים בני מאמינים”? כל מאמין שאוהב את הקב”ה צריך ללכת אחרי בן הקב”ה ישוע בן דוד מלך המשיח.

יש לנו 2 אפשרויות:

  1. להישפט בחומרה על פי תורת משה

  2. להישפט על פי החסד שנתן לנו הקב”ה במשיח.

הרי הוא בא להיות הפודה והגואל ולהציל אותנו מדין התורה ומעונש החטא.

כולי תפילה שהקב”ה יפתח את עיני הענווים שדורשים לדעת את דבר האמת.

 

 

 

 

 

 

 

יהודי, מאה אחוז משיחי

buses(1)

הזהות של מי שמחשיב את עצמו כ’יהודי משיחי’ מאוד מורכבת, כי קודם כל אנחנו יהודים;
נולדנו יהודים, הבנים עברו ברית מילה, רובינו חגגנו בר/בת מצווה, אנו חוגגים את חגי ישראל, הולכים בשישי/שבת לקהילה (קהילה = בית כנסת), חיים כאזרחים שעוברים את כל האירועים הלאומיים של המדינה כמו יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות וכדו’… אנו בוכים כאשר יש אסון לאומי (פיגועי טרור לדוגמה), ושמחים לראות קבוצת ספורט ישראלית מגיעה להישגים.

מה שכתבתי עד עכשיו נכון לגבי רוב היהודים והישראלים שחיים בארץ.

העניין מתחיל להיות מורכב כאשר אנו מתייחסים לצד המשיחי של הזהות שלנו. הרי רוב החברה הישראלית, נכון להיום, לא מקבלת את ישוע בן-דוד כמלך המשיח, ואנחנו שכן הולכים אחרי תורתו ומאמינים בו – שמחים שאנחנו גם יהודים, וגם מאמינים במשיח.

אלוהים היה בקלות יכול לגרום לכך שהייתי נולד באמריקה או באפריקה, או אפילו במזרח הרחוק. אבל הוא החליט שאני אגיע לעולם כאן בישראל, להורים יהודיים, והוא נתן לי את הזכות הגדולה להאמין במשיח ישוע. לעבוד אותו כאן בארץ ישראל.

זה בהחלט נכון שחלק מהחברה עדיין לא יודעת איך לעכל אותנו. לא פעם ולא פעמיים נתקלתי בשאלה – ‘אז למה אתה לא מגדיר את עצמך כ’נוצרי’?’ וכאן נכנסת השאלה –
האם כל יהודי שמאמין במלך המשיח ובברית החדשה נעשה פחות יהודי?

אני יודע שמהיום שבו התחלתי ללכת אחרי מלך המשיח הזהות היהודית שלי רק התחזקה;
התחלתי לקרוא בתנ”ך באופן יום-יומי, להתפלל לאלוהי אברהם, יצחק ויעקב, האהבה שלי להיסטוריה ולמסורת יהודית רק גודלת, והתחלתי לחקור את המשמעות הרוחנית של כל מנהג וחג.

דווקא בברית החדשה יש מידע רב על המשמעות של החגים ביהדות, בעיקר על פסח ושבועות. הכתוב בברית החדשה מתאר איך המשיח חי בארץ ישראל (ארבע הבשורות), עובר בבתי הכנסת ומלמד בבית המקדש, עושה ניסים ונפלאות רבים וגורם לכך שדרכו רבים חוזרים בתשובה וחוזרים לאלוהים.

מבחינתי, כיהודי משיחי, התנ”ך לא יכול להסתיים בספר דברי הימים ב’. הרי לכולם ברור שחייב להגיע המשך. רק בברית החדשה אפשר לראות את ההמשך שמשלים את התנ”ך (ולא איזה ספר שבא במקום התנ”ך כמו שחלק טוענים).
התנ”ך משאיר הרבה סימני שאלה שהברית החדשה, ובעיקר ישוע המשיח, עונים עליהם.

לכן קראתי למאמר הזה – 100% יהודי ו100% משיחי, כי רק כך אני יכול להיות שלם במי שאני ולהביא לידי ביטוי את האמונה שלי באבינו שבשמיים ובמשיח צדקינו.

 

  • מוטי כהן.

ההיסטוריה המרתקת של היהודים המאמינים הראשונים (חלק 2)

איך היהדות הפרושית שרדה, בן-זכאי

גורם אחד עיקרי להישרדותה של היהדות הפרושית, שהפכה למה שאנו קוראים היום ‘היהדות הרבנית’, היה ההיכנעות של הרב יוחנן בן-זכאי. הוא התנגד למלחמה וכנראה שהיה נהרג על ידי מנהיגי הצבא היהודי, בעיקר הקנאים, עבור בגידה, אם הוא לא היה מוברח מחוץ לירושלים בארון קבורה, שם הוא נכנע מידית לרומאים.

“הם הביאו את הארון קבורה לאוהל של גנרל וספסיאן, שם בן-זכאי יצא מהארון קבורה. הוא אמר לוספסיאן שהיה לו חזון (חלק יקראו לזה תובנה פוליטית שנונה) שוספסיאן יקודם לקיסר בקרוב, והוא ביקש מוספסיאן לשמור לו מקום ביבנה שבו הוא יוכל לפתוח בית ספר קטן כדי ללמוד את התורה בשקט. וספסיאן הבטיח לו שאם הנבואה שלו תתגשם, הוא יקבל את מבוקשו. תוך שנה וספסיאן נהפך לקיסר, ועמד במילה שלו, בכך שאפשר לבית ספר להתקיים אחרי שהמלחמה נגמרה.”

מקור: http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/biography/ben_zakkai.html

ברכה קטלנית

בשנת 80 לספירה, בן-זכאי מונה כאחראי על הבית ספר ביבנה על ידי גמליאל השני, הנכד של אותו גמליאל שאנו קוראים עליו ב’מעשי השליחים’ פרק 5.

גמליאל השני ייזכר בשל מעשה עיקרי אחד. למרות העובדה, שנרחיב עליה בקרוב, שליהודים המשיחיים היה לפחות בית כנסת אחד משלהם, רבים מאמינים שהרבה יהודים משיחיים עדיין הלכו לבתי כנסת מסורתיים. גמליאל רצה להעיף את אותם יהודים מאמינים, אז הוא הוסיף ברכה שנקראת ‘ברכת המינים’, “ברכה” נגד כופרים (יותר כמו “קללה”), אל תוך תפילת העמידה. מעניין שהשם השני של ‘תפילת העמידה’ הוא ‘תפילת שמונה-עשרה’ (על שם 18 הברכות), אבל התפילה אמורה להיקרא ‘תפילת תשע-עשרה’ עבור אותה “ברכה” שהוּספה. זה היה נראה שרצו להכניס את ה”ברכה” הזו בשקט מבלי למשוך תשומת-לב. העובדה שה”ברכה” הזו נכנסה במקום 12 ולא 19, מוסיפה קצת בסיס לחשש הזה. המטרה של “ברכה” זו הייתה להעיף את היהודים המשיחיים, שבמהלך הזמן יותר ויותר נחשבו ככופרים.

יהודים דתיים מדקלמים את ‘תפילת העמידה’ 3 פעמים ביום וכשהם עושים זאת, אחת מהתפילות מכוונות ישירות כנגד יהודים משיחיים, ׳נצרנים׳ (כמו שנקראנו אז):

“למשומדים אל תהי תקוה, ומלכות זדון מהרה תעקר, והנוצרים [נצרנים] והמינים ברגע יאבדו, ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו. ברוך אתה ה’ מכניע זדים”

היהודים המשיחיים כמובן לא יכלו להתפלל קללה כנגד עצמם ולהכריז על עצמם ככופרים ובוגדים שיש להשמיד ולהעיף. סביר להניח שמספר גדול של יהודים משיחיים הפסיקו ללכת לבתי כנסת מסורתיים. למרות זאת, במהלך הדור שלאחר מכן, עם הצניחה של היהדות המשיחית, אבות הכנסייה החלו לטעון שהיהודים קיללו את הנוצרים בתפילות שלהם. נעשתה פעולה על מנת להבהיר את זה:

“ללא יוצא מן הכלל, המילה ‘נוצרים’ נמחקה מכל טקסי התפילה היהודיים, ובהרבה מקומות, החליפו את המילה במילה ‘מינים’ (כופרים) ו’משומדים’ (מומרים/בוגדים), כמו שמקובל בתפילה בנוסח האשכנזי: “וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה…”

מקור: http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/judaica/ejud_0002_0003_0_02999.html

תפילה מחליפה קורבן

יותר מכל אחד אחר, בן-זכאי היה אחראי להישרדות של היהדות הפרושית/רבנית. ביבנה הוא בנה בית ספר שהפך להיות מרכז בינלאומי של לימודים יהודיים. הוא בנה שם מחדש את הסנהדרין בברכת הרומאים. בלי בית מקדש, היהדות תדעך. שלא כמו היום, היהדות של המאה הראשונה ניסתה להרחיב את עצמה בדרך אגרסיבית של גיור אנשים ליהדות. בן-זכאי הבין שאנשים שהתגיירו לא ימשכו ליהדות חסרת בית מקדש ובמקום זה ילכו לישוע (וכך הם באמת עשו!). המיקוד של החיים היהודיים היה תמיד בית המקדש והקורבנות. זה היה נהדר אם בן-זכאי היה מפרש את הנפילה של ירושלים כמשפט על העם (כמו שישוע חזה) והיה מבין שבזכות המוות של ישוע, כבר אין צורך בבית המקדש. מחבר ‘אל העברים’ כתב כמה שנים קודם לכן:

“הִנֵּה בְּאָמְרוֹ בְּרִית חֲדָשָׁה יִשֵּׁן אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּמַה שֶּׁנוֹשָׁן וּמַזְקִין קָרוֹב לַחֲלֹף.” (אל העברים 8:13).

מורי כתובים תרגמו שלא כשורה את הפסוק הזה באומרם שאלוהים התכוון לתורה, לכתובים ולנביאים כמשהו שעבר זמנם ושאין בהם צורך יותר. זה בלתי אפשרי משתי סיבות:

  • ישוע אמר שהוא לא בא כדי להרוס את התורה (מתי 5:17)
  • כמעט כל התיאולוגיה של הברית החדשה מבוססת על התנ”ך. שאול ציטט את התנ”ך כמעט תמיד, בדיוק כמו כותבי הבשורות.

מה שכן ‘עבר זמנה’, לאור המוות של ישוע, הייתה מערכת הקורבנות. ישוע היה הקורבן-הנצחי-עבור-כל-חטא אחת ולתמיד.

לצערנו, בן-זכאי לא ראה את זה ושאף ליצור יהדות חדשה, יהדות ללא דם, קורבנות ובית מקדש. הוא שכנע את הסנהדרין החדש להחליף את הצורך בקורבנות באמצעות תפילה, באמצעות הפסוק מספר הושע:

“כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא־זָבַח…” (הושע 6:6)

בכך לא יהיה צורך לבנות את בית המקדש מחדש. לפני כן, עניין הקורבן היה מרכזי ליהדות:

“טקסים בבית המקדש הוחלפו בדרשות תפילה בבתי הכנסת שהתבססו על המנהג של היהודים בגולה שהתחיל עוד אז בזמן גלות בבל.”

תמיד כשאלוהים גינה קורבן זה לא היה בגלל שהוא בעצמו גינה את המערכת שהוא בעצמו יצר, אלא הוא גינה את האנשים שעזבו אותו בעודם ממשיכים להקריב קורבנות. בהקשר של הפסוק מספר הושע, זה די ברור. הוא ממשיך את הפסוק על רצונו לחסד ולא זבח באומרו: “… וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת”. אלוהים לא היה נגד קורבן, אלא הוא חיפש להתעמת עם הצביעות, הוא חיפש מערכת יחסים עם העם שלו.

לצערנו אחד מהטיעונים שהיהודים האורתודוקסים משתמשים כדי להפריך את היהדות המשיחית הוא שתפילה וחזרה בתשובה מספיקים כדי לכפר על חטא. כמובן שזו לא הייתה הגישה היהודית עד אחרי חורבן בית המקדש השני:

” כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא, וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל־הַמִּזְבֵּחַ, לְכַפֵּר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶם; כִּי־הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר׃ ” (ויקרא 17:11)

אפילו בזמן גלות בבל, החלום תמיד היה לבנות מחדש את ירושלים ובית המקדש. אנחנו רואים בספר איכה נביא שבור-לב, שמקונן על חורבן ירושלים. תגובתו של בן-זכאי הייתה הפוכה מזו, הוא שם את דאגותיו לא על ירושלים ובית המקדש, אלא על שמירה על מסורות הזקנים, התורה שבעל פה. זה היה מעשִי ובעל הצלחה, אבל לא התגובה התנ”כית שאנו רואים אחרי החורבן הראשון של ירושלים בשנת 586 לפני הספירה:

“אִם־אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי׃
תִּדְבַּק־לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם־לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם־לֹא אַעֲלֶה אֶת־יְרוּשָׁלִַם; עַל, רֹאשׁ שִׂמְחָתִי׃”

אחרי בן-זכאי, אין בעצם שום תנועה ביהדות שעבדה כדי לבנות את בית המקדש. אפילו אלו שאנו רואים היום נחשבים קיצוניים.