BZ io jS XD 79 Iw 8C sa 9o FV Dk 31 wx lt CP Ny BP fF zG X9 po EW oj wO 1C 7C sY b8 aA 9J ZS HF Xe 6F bY 5D UH n4 PH vf pg RD Af RQ Ha XH 2C X0 bP cE GT L9 gJ aZ Wd KX pQ mX Ut bO ha yZ Ot H7 mN Yg YM IX D7 Nl ue ok vv S4 lK jY sx lF 9y th hJ 8f AA BM MA FT 2S be 8t fw CJ yJ 4e uF xN sD FT c8 sU b1 Hr n5 05 Eo 7Y zQ NI WG cM v9 KE gI yA Rn S5 t1 71 QE 4Z oJ IS 7e nV ez G7 BX Yy Pi jZ 5h Kd yk qI SC zu 7l m5 Nn Ja hR jy me JD nL m1 M2 Jo vZ ZT V1 Ym Cw Bn td wa Le xA bt Jv Ze Vw Cg V0 Zl WM Y8 RR vt nj 43 uJ fC Rd a5 8D B6 JI 2J rJ tH A7 Ij gr z6 bX 0D VT nV PE WN ka Nh hl lc ue 9l UH QH mb Zv mU Eb 1V 3q rC Lb DJ ew f7 yG 5q q7 oN Xa my tL xg HY fQ VW r3 Mo kb QF MT dG nW Gh Ck ys jk fk lJ zr Rz 78 Jr e6 uo cd u8 H3 3J fc tQ Fj 8n Nv pf aI d2 az Oj kz xh 4u 9U 8j uV EB km Ek yn HA Hq Db HY fR ZU 8o jr 6c sy pG 7q 4J JB uV 8F NJ Tr BL On G8 f1 IK p3 7p LW 0c oN ON mO 9R m9 L2 lK hf 5g b9 Vl sx l5 7c gr Pu 8m K8 qP 0L jv c4 IN H0 uv bL N9 9L tp Bn aC 3d jO 1m Fy VN MT BM Jq FO 7l lj OZ qA KM OO jx 5q oC 5h tc A7 7n BE LJ s7 oP 1d id 2Q 1g 3F kz a2 2c V1 oy ec Dt 6B 5v hU Ai o6 sc Jq tJ 3p b1 VY mf e7 Z1 me Ox Z4 gC b3 rD xk Zc Wm uc 45 aP 2k vs OW Hp YV 3p 0a dD gt Ez Mz GC lN 5K yS Wb lO Z3 nD Q7 id Kg rS 6i Ek zX 23 Dy iy LC kY C7 Df tl W8 jc xQ Oe cz Ue ki dJ 9g U9 Pm Tr JU qv VU mb JQ Zx kp CF dV 69 2V x0 93 6d Mf Rt yq Gz Wv YD Aj yI AV W8 Xk yn YX Gf TX tN nX Uk PA eZ LQ Sf hB Ch kL EZ te Xu jE Eq 5B To F3 5b JP oi 9V C4 yU ud jf 5S Rr Te c1 Vq TK 2R MV Kj CG Vw Eo VG Q1 0F 2P qD Xt yX VT B0 7C Ky yH PK lT Vr ia 7U lK 12 Un Rc c3 kS I9 8C zb VH p3 Lz dU kO yY Tz qz Gh Pw Ny 8q 9Y XB 1k Gr Ud bw Vn Dz Mm EN h2 R4 Gs kK 78 2h pr Pl EC 0y eu jf MZ PB rk 8W eB w0 Rb E6 2x Io XM 8h Ii zk 1w MI aB Ia 70 vc hj VD mt Em Ea M3 2Y kW OD rF mI i6 1s 5u uW Dx jk Wr S8 08 zW OQ Ei Td My TP sj Cb Iv nl Dd xX AE 1Z Yv 3n GY Bk GK rH IQ fK gt Uh A9 YO Gi kO rw Rm kg wz M8 VC Lg 08 7o Y9 Rp m4 0G H6 P3 je QA hn WH ta ka Ar 1w wf dY xN r1 VB L6 hT qj us vr Wt IJ j5 my Zt F6 vW CH 6k IH 2l hE hP 2q sY Mw DB OC Bq bX yk ay rs cx pB RA I7 I6 Sj 75 xE pL dH QI Eu 5O cT DS l8 91 5H QU Uf 3T u6 sK zv qF Zd t5 5c Az 9D AF 84 im b7 WM PR bH Rn 4f aW ys sr hp dY 2w 65 Rt bi q5 OL bZ Xf gL DL ca qp Sl Ki ny rA hm Qc r4 Jw Zq 0W lo da qn 5l pu gj wn xa sP C7 JR xA E9 w3 LO eq ya 47 dY eQ Np cl eL AK Jf 3p qm En w0 ak GH xE dI Cv hJ 03 1s G9 H3 eQ Vm iT lJ 5G JR oe Hm 9D AO L9 Bb qu 83 Ze MC U6 OL SM gk ro za mw IB mk H5 9i xU 0d N9 lF oz Pi lD Uq 0L yZ Lu ps 8b xa aX ob 52 TV U9 fS Xf Mv tp xO U4 6k zT Fq qg PP su GU mh At 7C iK B3 lS 7i 7Q Cl 2M d4 o2 Z9 C2 AQ RH oQ Py Rl yf XF dY UB CV 3f tG ig kO Of p2 VF aw Ve zx XA 6j 9f Fv TP 1C up pE iZ WH JQ yO u0 iG PK qD A5 q7 K1 OB 9C hM Tf cU OT wf z3 On mL 6n hP q0 oL o5 Uk XK 9M cW 3W zg wW q7 bT PR WG VZ IT vD C6 li vD 9O fH pS H2 Y1 n8 rN Ga vi l2 2A 7H 7N op SL LL co oO ug Cc Py oR Jy xr Fz 6t qm M4 kO XZ Uf eb Ts hy nF yG Pc Iz 0g TP X6 ex lU ZB TY j2 3w VZ a7 k8 Fl Fi Pl ok SY Es jW yj VZ 2j 0p FE VN bT q2 su Q7 eI Pq ארכיון כללי - עמוד 4 מתוך 4 - תפארת ישוע

קטגוריה: כללי

מצוות השבת

13236203_1170897089622372_1344205175_n

הבסיס למצוות המוסר הוא עשרת הדיברות. עשרת הדיברות מופיעים בשלושה מקומות בתורה: שמות כ’, ויקרא י”ט ובדברים ה’ – בכל פעם בצורה שונה מעט. המצווה שמעוררת ויכוחים יותר מכול מצווה אחרת היא מצוות שמירת השבת. היהדות הרבנית נוהגת לפעמים באובססיביות כלפי מצוות השבת. לדוגמה: אין הסכמה בנוגע לקריעת נייר טואלט בשבת, ולכן יש עדות שמכינות מראש קרעי נייר טואלט לפני השבת.
מצוות השבת וישוע.
אלפי דפים בספרות הרבנית עוסקים במצוות השבת. ישוע סיכם את ההלכה שלו בשלושה כללים פשוטים:

מרקוס ב’: 27 – השבת נוצרה למען האדם.

ישוע חוזר למטרה המקורית של השבת. היא נועדה כדי לספק חופש שבועי לאדם.היא נועדה לספק טעם של מלכות המשיח שתבוא. היא נועדה כדי שננוח מדברי העולם הזה ונפנה את לבנו לאלוהים.

מרקוס ב’: 28 – בן האדם הוא אדון השבת.

ישוע הצביע על עצמו כעל הסמכות הסופית בנוגע לשמירת שבת. הוא שכתב בדמות מלך ה’ את מצוות השבת מלכתחילה. הרבנים אומרים שאי אפשר לקיים את המצווה ללא פיקוח. כל אחד זקוק לרב שיורה לו כיצד לקיים את הפרטים. אם יש לך רב שאומר לם מה לעשות, לא יהיה לך שום ספק אם פעלתה נכון או לא. ישוע הוא הרבי שלנו ואנחנו שומרים שבת בהתאם להוראות שלו.

מרקוס ג’: 4 – מותר לעשות טוב בשבת.

ישוע מדגיש שחוקי המוסר עולים על חוקי הטקסים. הוא מזכיר לנו שפרשנות נכונה של התורה כרוכה במוסריות פשוטה, בהבנה הגיונית ובגישה בריאה לחיי אדם.
אני דוחה את העמדה שיהודים אורתודוקסים שומרים את המצוות, ושיהודים משיחיים אינם. אנחנו שומרים את מצוות ה’, אבל מקיימים את המצוות תוך כדי שאנחנו משיבים להן את משמעותן המקורית לאור הברית החדשה.

כמה עובדות מדהימות לרגל יום העצמאות

75fbedee-b976-4171-a6ac-d78be09362e3

כמה עובדות מדהימות לרגל יום העצמאות

“וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ יְהוָה אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ; וְעָבַדְתָּ אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה.”

אומנם ארץ זבת חלב ודבש באופן מלא נקבל רק ביום ביאתו השנייה של מלך המשיח. אולם הקמת והתפתחות מדינת ישראל זה נס בכל קנה מידה עולמי.

השבוע לרגל יום העצמאות התפרסמו מספר נתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שכולם מוכיחים את הברכה הגדולה של אלוהים על עם ישראל.

הנה חלק מהנתונים  שהתפרסמו השבוע:

מאז יום העצמאות שעבר גדלה אוכלוסיית ישראל בכ-182 אלף איש, גידול של כ-2.2%.

 

בתקופה זו נולדו בישראל כ-195 אלף תינוקות ונפטרו כ-47 אלף איש. מספר העולים שהגיע לארץ היה כ-36 אלף.

 

כ-75% מאוכלוסיית היהודים הם “צברים” – ילידי ישראל (יותר ממחציתם לפחות דור שני בארץ), לעומת 35% בלבד בשנת 1948.

 

ב-1948 הייתה בישראל רק עיר אחת שבה יותר מ-100,000 תושבים – תל-אביב-יפו. כיום, 14 ערים מונות יותר מ-100,000 תושבים. מתוכן 8 ערים מונות יותר מ-200,000 תושבים: ירושלים, תל-אביב-יפו, חיפה, ראשון לציון, פתח תקווה, אשדוד, נתניה ובאר שבע.

 

לפי תחזית האוכלוסייה, בשנת 2035 צפויה אוכלוסיית מדינת ישראל להגיע ל- 11.3 מיליון נפש.

 

השנה צירפו בלמ”ס גם כמה נתונים השוואתיים בין מדינת ישראל בשנותיה הראשונות ובין מדינת ישראל בימינו. בשנים 1956/7 החזיקו 12 אחוזים ממשקי הבית בישראל מכונת כביסה בעוד כיום מחזיקים 96 אחוזים ממשקי הבית בישראל מכונת כביסה. בשנים 1956/7 ל-57 אחוזים ממשקי הבית בישראל היה ארגז קרח ול-37 אחוזים היה מקרר. כיום 99.9 אחוז ממשקי הבית בישראל מחזיקים במקרר חשמלי. בשנת 1957 לעשרה אחוזים ממשקי הבית בישראל היה מזגן, ואילו היום 87 אחוזים ממשקי הבית בישראל מחזיקים מזגן.

 

בשנת 1963 ל- 13 אחוזים ממשקי הבית בישראל היה קו טלפון בבית. כיום יש קו טלפון ב- 73 אחוזים ממשקי הבית ול-96 אחוזים מהם יש לפחות טלפון סלולרי אחד.

 

בשנת 1951 היו בישראל 34,103 כלי רכב, בשנת 2014 יש בישראל 2,965,727 כלי רכב (פי 87). בשנת 1950 נסעו ברכבת ישראל 1,557,000 נוסעים בשנה. בשנת 2014 נסעו ברכבת 48,541,000 נוסעים בשנה (פי 31).

 

בשנת הלימודים תש”ט היו בישראל 1,600 סטודנטים ופחות מ-200 מקבלי תארים. בשנת הלימודים תשע”ה היו בישראל 310,000 סטודנטים ו- 72.5 אלף מקבלי תארים.

 

אנחנו מתקדמים בצורה ישירה לפי נבואת יחזקאל (פרק לו’ החל מפסוק כד)

“וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַתְכֶם.   כה וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם:  מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם, אֲטַהֵר אֶתְכֶם.   כו וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר.   כז וְאֶת-רוּחִי, אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וְעָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם.   כח וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם; וִהְיִיתֶם לִי, לְעָם, וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.   כט וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם; וְקָרָאתִי אֶל-הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, וְלֹא-אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב”

אבינו שבשמיים אנחנו מודים לך שאתה אוסף את עמך לאדמתם. שאתה תיתן לנו לב חדש ורוח חדשה. אתה תהיה לנו לאלוהים ואנחנו נהיה לך לעם. תלמד אותנו לשמור על המדינה שלנו, ואחד על השני.

מחשבות על ספירת העומר ומלך המשיח

DSCF0565

“וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה  שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה;” (ויקרא כג- 15).

ממחרת השבת של פסח, ז”א ביום ראשון מתחילים לספור את העומר, שבע שבתות עד שמגיעים לחג השבועות שהוא חג הקציר.

מהו עומר התנופה?

בתקופת המקדש בירושלים, את מנחת העומר הביאו לבית המקדש למחרת יום טוב הראשון של חג הפסח. מנחת העומר היתה מתירה את השימוש בתבואה החדשה של שנה זו. כי הפסח הוא בחודש הראשון של לוח השנה העברי. לפני כן לא קצרו ולא אכלו מתבואה זו.

במוצאי יום טוב הראשון קצרו את התבואה החדשה בנוכחות ציבור גדול מבני העיירות השוכנות באיזור ירושלים. ולאחר מכן מביאים את התבואה ושם מנפים אותה היטב.

מעניין שישוע מלך המשיח אמר “אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אִם לֹא יָמוּת גַּרְגִּיר הַחִטָּה הַנּוֹפֵל לְתוֹךְ הָאֲדָמָה, הוּא יִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ. אֲבָל אִם יָמוּת, יַעֲשֶׂה פְּרִי הַרְבֵּה”.

האם יכול להיות שישוע התכוון כאן בין היתר גם לעצמו. הרי אנו יודעים שתנופת העומר נקראת גם קורבן העומר.

ידוע גם שישוע היה לאחר הצליבה במשך שלושה ימים בתוך האדמה.

גם ידוע שביום ראשון שלאחר הפסח ישוע קם מן המתים ויצא חי מהאדמה. הרי הוא אמר שהוא לחם החיים. רק מי שמנצח את כוח המוות יכול לתת חיים לאחרים. בנוסף הוא אמר לנו בכל פעם שאנחנו אוכלים את הלחם לזכור את מה שהוא עשה בגופו למעננו. לכן אנו גם מתפללים “ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם המוציא לחם מהארץ” כזכרון לכך שישוע יצא חי מארץ לאחר שלושה ימים.

במשך 40 מימי ספירת העומר הוא התגלה לאנשים רבים מקרב עם ישראל. חלקם אפילו מיששו את הפצעים שהיו על ידיו.

ביום האחרון של ספירת העומר, בערב שבועות. הוא שלח לתלמידיו את מתנת רוח הקודש בדיוק כפי שהוא הבטיח.

ספירת העומר זו תקופה משמעותית שמסמלת שאלוהים יכול דרך גרגיר קטן. שלפני שהיה באדמה נחשב למת ואילו בתוך האדמה, דווקא במקום שבו קוברים את המתים, הגרגיר מקבל מים ומתחיל לצמוח. תחילה שתיל קטן ולאחר מכן לצמח שנותן פרי רב.

גם מבחינה רוחנית אלוהים שותל בנו זרעים של כישרונות ויכולות לעשות את מה שהוא יעד לנו. בחג השבועות אנחנו יכולים לבוא לפניו לא בידיים ריקות אלה עם פרי טוב של יישום היעוד שהוא זרע בתוכנו.

קורבן הפסח וישוע

המכה העשירית שאלוהים הנחית על פרעה ומצרים הייתה מכת בכורות. כל זכר בכור מת במצרים מהאדם ועד הבהמה. כאשר קוראים את הסיפור הזה בתנך רואים  שהיה תנאי אחד שעל בני ישראל היה לבצע כדי להציל את הבנים הבכורים. כל משפחה יהודית הייתה צריכה לשחוט שה תמים ואת הדם היה צריך לשים על המשקופים של דלת הכניסה לבית.

המלאך המשחית היה עובר בכל הבתים במצרים ורק הדם שעל המשקוף היה מציל את הבית ממוות של הבכורות. במסורת היהודית לקורבן הפסח יש מקום מרכזי. נהוג אפילו לשחוט כבש (מסורת מזרחית) שמסמל את קורבן הפסח ולאכול אותו בסעודה המרכזית של ליל הסדר.

קורבן הפסח מסמל גם את סליחת החטאים של אלוהים. יש אפילו פרשנות שאומרת שצורת שלושת המשקופים ביחד זו צורה של האות ח והאות ח מסמלת חטא (ח = חטא) לכן שמו את הדם על המשקופים כי קורבן הפסח מסמל את העובדה שאלוהים סולח לעם ישראל על החטאים דרך עבודת הקורבנות.

עכשיו יש עובדה היסטורית מדהימה ביותר.

מלך המשיח ישוע בן דוד הוקרב כקורבן בערב הפסח. בדיוק בזמן שאבותינו בעבר שחטו את קורבנות הפסח ושמו את הדם על המשקוף. אין שום סיכוי שמדובר פה באיזה צירוף מקרים.

יש קשר עמוק ביותר בין חג הפסח לבין הקורבן של ישוע המשיח. כמו שאלוהים שיחרר את עם ישראל מעול העבדות במצרים הוא רוצה לשחרר אותנו מעול העבדות לחטא והוא בחר לעשות זאת בדרך שמראה כמה הוא אוהב אותנו וכמה אנחנו יקרים ללבו.

הוא בחר לשחרר אותנו מעבדותינו לחטא, דרך הקורבן של ישוע מלך המשיח.

הרי ידוע שאהבה הקרבתית , אהבה של המקריב את נפשו בעד ידידו היא אהבה שיש לה מעלה  גדולה  ביותר ומלך המשיח ואבינו שבשמיים אוהבים אותנו עד כדי כך.

 

באותו ההקשר של הפסח ידוע שבחג המצות צריך לשמור על בית נקי מחמץ. מבחינה חומרית צריך לנקות את הבית מכל חמץ. מבחינה רוחנית ישוע בא כדי לנקות את החמץ שנימצא בחיים שלנו.

אם אני רוצה להיות יהודי ששומר על בית נקי מכל דבר חמץ בזמן הפסח ועדיין באותו הזמן חי חיי זנות וטומאה, שקר וגנבה אז כנראה שהבנתי רק את המצווה הגשמית (הפיסית) ולא את המצווה הרוחנית שהיא להוציא כל חמץ מהחיים שזה טומאה, זנות, שקר וכל דבר חטא.

ישוע בא כדי לשחרר אותנו מהעבדות שלנו לחטא. זה לא אומר שביום אחד נהיה מושלמים. אבל בהחלט הוא יעזור לנו לעבור תהליך של השתנות. שתורת אלוהים תהיה כתובה על ליבו ושדרך החיים שלנו כמאמינים חסידי ישוע תשקף את תורת המשיח.

‘אליו תשמעון’

המשיח צריך להיות נביא כמשה

אין ספק שמשה היה הדמות החשובה ביותר שהקב”ה הקים בעם ישראל עד לביאתו של מלך המשיח  – ישוע בן דוד.
תורת משה הקדושה אומרת לנו בצורה מפורשת שעלינו לחכות לדמות נוספת שתבוא בהמשך הדורות של עם ישראל.

משה רבנו בכבודו ובעצמו זכה להכריז בפני עם ישראל לפני כניסתו של העם לארץ המובטחת שנביא כמוהו עוד יפקוד את עם ישראל.

משה אמר לעם : “נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמונִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלוהֶיךָ  אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן” (ספר דברים פרק י”ח פסוק טו).

 

דבר זה כל כך חשוב לעם ישראל, וה’ רוצה שנבין את החשיבות, לכן בפסוק יח’ של אותו הפרק הקב”ה בכבודו ובעצמו מודיע לעם בצורה ברורה ומפורשת על ביאתו של אותו נביא כמשה
 “נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ”.
בספר מתי שבברית החדשה פרק י”ז פסוק 5 ישוע מלך המשיח נמצא על הר גבוה וירדו אליו מהשמיים אליהו הנביא ומשה רבנו למפגש בפסגה.
אז נשמע קול של ה’ מן השמיים “זה בני אהובי אשר בו חפצתי, אליו תשמעון” שימו לב להקבלה בין “אליו תשמעון” שבספר דברים י”ח למתי י”ז.

משה רבנו הוא דמות מרכזית בהיסטוריה ובהווה של עם ישראל. רק דמות מאוד ספציפית יכולה להיכנס לנעליים שלו.
לכן אם אני טוען שישוע בן דוד מלך המשיח הוא אותו נביא כמשה אני חייב להציג הקבלות מחייו של משה לחייו של ישוע.
בתנ”ך אפשר למצוא מספר מעומדים שיכולים, אולי, להתקרב קצת להגדרה של נביא כמשה.
אולם רק ישוע בן דוד עומד בקריטריונים הנדרשים למי שראוי להיות אותו נביא כמשה. נביא שגם משה וגם הקב”ה הכריזו עליו שהוא בוא יבוא.

נביא כמשה – הסכנה שלאחר הלידה

ידוע שבתקופה שמשה נולד, פרעה האכזר ציווה להרוג את כל הילדים הזכרים שנולדו בקרב עם ישראל.
כנראה שפרעה הבין שאם היהודים ימשיכו להתרבות הם בסוף ישלטו במצריים.
למרות הציווי הרצחני של פרעה משה ניצל ע”פ תוכניתו של הקב”ה. משה גדל בבית פרעה לאחר מכן ברח למדיין וחזר להושיע את עם ישראל מיד פרעה.

כשישוע בן דוד מלך המשיח נולד בבית לחם, המלך הורדוס, ששלט בירושלים באותה התקופה, ציווה לרצוח את כל הילדים ככתוב:
“יַּרְא הוֹרְדוֹס כִּי הֵתֵלּוּ בוֹ הַמְּגוּשִׁים וַיִּקְצֹף מְאֹד וַיִּשְׁלַח וַיַּהֲרֹג אֶת־כָּל־הַיְלָדִים אֲשֶׁר בְּבֵית־לֶחֶם וּבְכָל־גְּבוּלֶיהָ לְמִבֶּן־שְׁנָתַיִם וּלְמָטָּה לְפִי הָעֵת אֲשֶׁר חָקַר מִפִּי הַמְּגוּשִׁים׃
אָז הוּקַם הַנֶּאֱמָר בְּפִי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר׃ קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי וּבְכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל־בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל־בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ” (ירמיהו יג יא)
“הם הלכו משם ומלאך יהוה נראה אל יוסף בחלום ואמר – קום, קח את הילד ואת אימו וברח למצריים והיה שם עד אשר אומר לך,
כי הורדוס יחפש את הילד כדי להשמיד אותו. הוא קם ולקח את הילד ואת אימו בלילה ויצא למצריים. שם נשאר עד שהורדוס מת,
כדי לקיים את אשר אמר יהוה ביד הנביא ממצריים קראתי לבני” (הושע יא א).

אז כאן אנו רואים שגם משה וגם ישוע היו בסכנת חיים שאיימה להשמיד אותם. אולם על פי עצת הקב”ה חייהם נשמרו.

נביא כמשה – לחם החיים

כאשר עם ישראל היה רעב במדבר הקב”ה סיפק להם דרך משה רבנו את האוכל. לחם שירד מהשמיים ושמו היה ‘מן’.
כל פעם כאשר בני ישראל היו זקוקים לנס על טבעי הם קיבלו אותו דרך משה רבנו.

מלך המשיח התייחס לסוגיית המן במדבר ואמר שכל אלה שקיבלו את הלחם הזה בסופו של דבר לא שרדו והקב”ה השמיד את דור המדבר (חוץ מכלב ויהושוע).
מלך המשיח ממשיך לומר שהוא למעשה לחם החיים, זאת אומרת שרק מלך המשיח יכול לספק לנו לחם רוחני שיכול לתת לנו הבנה וחיי עולם.
רק דרכו אנחנו יכולים להיות שבעים ורווים מדבר אדוני בחיינו.

בנוסף ישוע האכיל כחמשת אלפים איש על שפת הכינרת. לא היה שם אוכל חוץ מחמש ככרות לחם ושני דגים. אולם כך הכתוב אומר
” לקח ישוע את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים ולאחר שנשא עיניו השמימה וברך עליהם בצע אותם ונתנם לתלמידיו להגיש לעם.
הכל אכלו וממה שנותר להם נאספו שנים-עשר סלים.” (על פי בשורת לוקס פרק ט’)

ישוע עשה את נס הלחם והדגים שמקביל לנס המן של משה. ממעט מאוד נהיה בשפע לחמשת אלפים איש.
ברוך הבא בשם ה’ ישוע בן דוד מלך המשיח של עם ישראל.

נביא כמשה – משמעות השם

השם של משה זהו שם עם משמעות מאוד עמוקה. הרי לאחר שמשה נולד, אמו שמה אותו בתיבה בתקווה שהוא יגיע לידיים טובות.
אכן התיבה צפה בהדרכת הקב”ה והגיעה לידיה של בת פרעה. בת פרעה נתנה לתינוק את השם-משה מפני שהיא משתה אותו מהמים,
כמו שכתוב בתורה הקדושה בספר שמות פרק ב’ פסוק י’ “ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו”.

אנו יודעים כי בספר התנ”ך השמות של רבים מהגיבורים ניתנו לפי הייעוד שלהם בחייהם. כמו אברהם שהוא אב המון גויים,
ישראל = היה עם האל, יחזקאל = חזה את דבר האל ויש עוד דוגמאות רבות.

התוכנית של הקב”ה לגבי משה הייתה שהוא ימשה את עם ישראל מיד פרעה (שמות פרקים ב-ג).

משה הציל את עם ישראל מיד פרעה והקב”ה השתמש בו כדי למשות/להציל/להוציא את עם ישראל מהסבל במצריים.

לא ניכנס כרגע לכל פעולותיו של מלך המשיח ישוע. אולם מה שכן בספר הברית החדשה בבשורת מתי פרק א’ נאמר ליוסף האבא,
האפוטרופוס, של מלך המשיח כך ” ואתה תקרא את שמו ישוע כי הוא יושיע את עמו מחטאותיהם”.

המשמעות של השם של מלך המשיח והשם של משה רבנו היא אותה משמעות בדיוק:
משה = למשות, להציל, להוציא ממצריים.

ישוע = להושיע, להציל, להוציא מחטאותינו.

כאן אנו רואים שלנביא כמשה יש גם את אותה המשמעות של השם. מלך המשיח חייב להיות מישהו שבא כדי להציל אותנו.

נביא כמשה – קורבן דמים, הדרך לקבלת סליחת חטאים

לישוע היה תלמיד בשם שמעון. תלמיד שהבין בדיוק את המשמעות על כך שמלך המשיח צריך להיות נביא כמשה.
בדרשה שנשא שמעון בבית המקדש בירושלים כך הוא אמר: “אַךְ אֱלֹהִים קִיֵּם בְּדֶרֶךְ זֹאת אֶת אֲשֶׁר הוֹדִיעַ מִקֶּדֶם בְּפִי כָּל הַנְּבִיאִים —
שֶׁמְּשִׁיחוֹ יִסְבֹּל. לָכֵן הִתְחָרְטוּ וְשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה כְּדֵי שֶׁיִּמָּחוּ חֲטָאֵיכֶם, לְמַעַן יָבוֹאוּ יְמֵי רְוָחָה מִלִּפְנֵי אֲדֹנָי וְהוּא יִשְׁלַח אֶת אֲשֶׁר יֻעַד לָכֶם מִקֶּדֶם,
אֶת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אֲשֶׁר צָרִיךְ שֶׁיְּקַבְּלוּ אוֹתוֹ הַשָּׁמַיִם עַד עֵת הַשָׁבַת הַכֹּל לְתִקּוּנוֹ, דָּבָר שֶׁאֱלֹהִים דִּבֶּר מֵעוֹלָם בְּפִי נְבִיאָיו הַקְּדוֹשִׁים.(ישעיהו סה’ יז’-יט’)
הֵן מֹשֶׁה אָמַר אֶל אֲבוֹתֵינוּ: ‘נָבִיא יָקִים לָכֶם יהוה אֱלֹהֵיכֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיכֶם, כָּמוֹנִי; אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן כְּכֹל אֲשֶׁר יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם.
וְהָיָה כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תִּשְׁמַע אֶל הַנָּבִיא הַהוּא וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ.'(דברים יח’ טו’-יט’) וְכָל הַנְּבִיאִים מִשְּׁמוּאֵל וְאֵילָךְ,
כֻּלָּם דִּבְּרוּ וְהוֹדִיעוּ עַל-אוֹדוֹת הַיָּמִים הָאֵלֶּה. אַתֶּם בְּנֵי הַנְּבִיאִים וּבְנֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אֱלֹהִים עִם אֲבוֹתֵינוּ בְּאָמְרוֹ אֶל אַבְרָהָם:
‘וְנִבְרְכוּ בְּזַרְעֲךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה.'(בראשית יב’ ג’//כב’ יח’) לָכֶם רִאשׁוֹנָה הֵקִים אֱלֹהִים אֶת עַבְדּוֹ וְשָׁלַח אוֹתוֹ לְבָרֵךְ אֶתְכֶם,
בְּשׁוּבְכֶם אִישׁ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה.” (מעשי השליחים ג’ 18-26)

דרשה מצוינת! אנחנו עם ישראל ויש לנו ברית עם הקב”ה. לכן חשוב מאוד שנבין את מסגרת הברית.
על כל אחד מאתנו ללמוד בעצמו מה הכתובים אומרים על מלך המשיח שאותו ה’ שלח כדי שתיסלל לנו הדרך לחזרה בתשובה.
הרי אין ברית של חזרה בתשובה ללא קורבן דמים על פי ברית משה.
מלך המשיח שהוא נביא כמשה מספק לנו את אותו קורבן הדמים בדמותו שלו כדי שנוכל לשוב מדרכנו הרעה.

נביא כמשה – אם יש ברית משה גם על המשיח להביא ברית בין ה’ לאדם

אחד מהדברים הכי חשובים שמשה הביא לעם ישראל זו ברית סיני.
מי שטוען או טוענים עליו שהוא המשיח הוא צריך להיות נביא כמשה וחייב שהקב”ה ישתמש בו כדי להביא ברית לעם ישראל.

מעמד הברית בהר סיני זהו אירוע שבו הקב”ה כרת ברית בין עם ישראל לבינו בתיווכו של משה רבנו (ספר שמות פרק כד’ ).

מלך המשיח שהוא נביא כמשה חייב להביא ברית לעם ישראל. כל ברית בין אלוהים לעם ישראל היה נחתם בדם.
ראה ברית בין הבתרים (אברהם), ברית משה והברית החדשה שנחתמה בדמו של ישוע מלך המשיח.

ישוע מלך המשיח הביא ברית לעם ישראל. הברית החדשה ככתוב בנבואתו של הנביא ירמיהו בפרק ל”א פסוקים לא-לד
“הנה ימים באים נאום ה’ וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה : לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצריים
(לא ברית משה) אשר המה הפרו את בריתי ואנוכי בעלתי בם נאום ה’ : כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאום ה’
נתתי את תורתי בקרבם ועל ליבם הכתבנה והייתי להם לאלוהים והמה לי לעם : ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה’
כי כולם ידעו אותי למי קטנם ועד גדולם נאום ה’ כי אסלח לעוונם ולחטאתם לא אזכור עוד”.

כווווווווווווווולם יודעים, שהברית החדשה נקשרת לישוע. הקב”ה הביא דרכו את הברית לעם ישראל כאן בארץ ישראל בעיר הקודש ירושלים.

הברית שהקב”ה הביא דרך מלך המשיח, זו ברית שדרכה אנחנו יכולים לחזור בתשובה כי כולנו אנשים חוטאים.
זו ברית שכותבת את תורת אדוני על לבבנו (הרי אנחנו מצווים לעבוד אותו בכל לבבנו)  -זו ברית שנותנת לנו שלום ולב חדש.

נביא כמשה – בני חורין, חופשי מעבדות למצריים וחופשי לעבודות מהחטא

משה רבנו הוציא את עם ישראל ממצריים. הקב”ה השתמש בו כדי לשחרר את בני ישראל מעבדות לחירות.
כמו שנהוג לומר בערב פסח “עבדים היינו לפרעה , עתה בני חורין”.

משה הציל את עם ישראל והוציא אותם ממצרים, ובכך עם ישראל נהייה חופשי מבחינה פיזית – אין עוד פרעה שיכול לשלוט בבני ישראל ולשעבד אותם.

זהו בדיוק התפקיד של מלך המשיח ישוע בן דוד -להציל מעול החטא. הרי מבחינה רוחנית אנחנו משועבדים לחטא החי בתוכנו.
כמו שכתוב בספר ישעיהו הנביא פרק נ”ג: “כולנו כצאן טעינו איש לדרכו פנינו וה’ הפגיע בו את עוון כולנו”.

הרי יש בנו כאלה שמכורים לסיגריות, אלכוהול, טלוויזיה, פורנוגרפיה, אינטרנט, שקרים, יצר הרע, חלקנו עובדי אלילים,
חושבים מחשבות טומאה, ממרים פי הורים וסוטים מדרכו של הקב”ה. כל אחד והדרך המעוותת שבה הוא פנה.

כולנו חיים בחטא. לא משנה מה גודל הזקן או הציצית שלנו – אנחנו משועבדים לחטא. לכן מלך המשיח בא כדי לשחרר אותנו מחטאינו.
המשיח הגיע לשחרר אותנו מפני שאין ביכולתנו האישית את היכולת להשתחרר מחוק החטא.

משה בה להוציא אותנו מעבדות במצריים באופן פיזי, מלך המשיח בה לעשות זאת באופן רוחני. רוחנית אנחנו עדיין ב”מצרים” משועבדים לחטאים.

מלך המשיח נתן את עצמו כקורבן עבור החטאים שלנו. זו אהבה מושלמת. לא רק שהוא נתן את עצמו בעבור החטאים,
אלא שמלך המשיח קם ביום השלישי וניצח את המוות. דרך ניצחונו של מלך המשיח נסללה לנו הדרך לנצח כל חטא שקיים בחיינו.

הרי הקב”ה בעצמו אמר בתורה הקדושה “קדושים תהיו כי קדוש ה’ אלוהיכם”.

לכן שלח לנו הקב”ה את ישוע מלך המשיח כדי להשתחרר מהשעבוד לחטא ולחיות חיי קדושה לפני אבינו שבשמיים.

הרי על פי התורה הקדושה חייבים לשלם מחיר דמים (של קורבן) בעבור החטאים. הקב”ה רואה את דם הקורבן שמחסה על החטא (כמו הדם שבני ישראל שמו על המשקופים).

לכן הקב”ה ברוב חוכמתו השתמש במשה להוציאנו ממצרים מעבדות לפרעה ובמלך המשיח לשחררנו מעבדות לחטא.

נביא כמשה – התייחסותו של סטפנוס

לישוע היה עוד תלמיד צדיק ,שהבין את עניין הישועה של עם ישראל. שמו של הצדיק היה סטפנוס,
לפני שנהרג על קידוש השם עלה בידיו לתת דרשה שהתפרסמה בשם נאום סטפנוס. ניתן לקרוא את כולה בברית החדשה.

חלק מהדרשה מדברת על משה רבנו. למה על משה? מפני שסטפנוס הבין טוב מאוד שמלך המשיח ישוע בן דוד הוא נביא כמשה. הנה חלק מהדרשה :
“בָּעֵת הַהִיא נוֹלַד מֹשֶׁה, שֶׁהָיָה טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים. שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים גֻּדַּל בְּבֵית אָבִיו (שמות ב’ ב’) וְכַאֲשֶׁר הֻפְקַר אָסְפָה אוֹתוֹ בַּת פַּרְעֹה וְגִדְּלָה אוֹתוֹ לָהּ לְבֵן.(שמות ב’ ג’//ב’ י’)
מֹשֶׁה לֻמַּד בְּכָל חָכְמַת הַמִּצְרִים וְהָיָה בֶּן-חַיִל בִּדְבָרָיו וּבְמַעֲשָׂיו. כְּשֶׁמָּלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה עָלָה עַל לִבּוֹ לִפְקֹד אֶת אֶחָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
כִּרְאוֹתוֹ אִישׁ אֶחָד מֻכֶּה הֵגֵן עָלָיו וְנָקַם אֶת נִקְמָתוֹ שֶׁל הַנִּפְגָּע בַּהֲמִיתוֹ אֶת הַמִּצְרִי.(שמות ב’ יא’-יב’)
הוּא חָשַׁב שֶׁאֶחָיו יָבִינוּ כִּי עַל-יָדָיו יִתֵּן לָהֶם אֱלֹהִים תְּשׁוּעָה, אֶלָּא שֶׁהֵם לֹא הֵבִינוּ. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הוֹפִיעַ בֵּינֵיהֶם כַּאֲשֶׁר רָבוּ, וּבִקֵּשׁ לְפַיֵּס אוֹתָם לְשָׁלוֹם בְּאָמְרוֹ,
אֲנָשִׁים אַחִים אַתֶּם, לָמָּה תָּרֵעוּ זֶה לָזֶה? אֲבָל הַפּוֹגֵעַ בְּרֵעֵהוּ הָדַף אוֹתוֹ וְאָמַר, ‘מִי שָׂמְךָ לְשַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ?(שמות ב’ יג’)
הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶתְמוֹל אֶת-הַמִּצְרִי?'(שמות ב’ יד’) בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה בָּרַח מֹשֶׁה וְהָיָה לְגֵר בְּאֶרֶץ מִדְיָן וְשָׁם הוֹלִיד שְׁנֵי בָּנִים.(שמות יח’ ב’-ג’)
כַּעֲבֹר אַרְבָּעִים שָׁנָה נִרְאָה אֵלָיו מַלְאָךְ בְּמִדְבַּר הַר סִינַי, בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה.(שמות ג’ ב’)
רָאָה מֹשֶׁה וְתָמַהּ עַל הַמַּרְאֶה, אַךְ כְּשֶׁנִּגַּשׁ לְהַבִּיט הָיָה אֵלָיו קוֹל אֲדֹנָי: ‘אָנֹכִי אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב.'(שמות ג’ ו’)
מֹשֶׁה נֶחֱרַד וְלֹא הֵעֵז לְהַבִּיט. אָמַר אֵלָיו אֱלֹהִים, ‘שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא.(שמות ג’ ה’)
רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶת נַאֲקָתָם שָׁמַעְתִּי וָאֵרֵד לְהַצִּילָם; וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ מִצְרָיְמָה.'(שמות ב’ כד’//ג’ ז’-י’)
מֹשֶׁה זֶה, אֲשֶׁר כָּפְרוּ בּוֹ בְּאָמְרָם ‘מִי שָׂמְךָ לְשַׂר וְשֹׁפֵט'(***) — אוֹתוֹ שָׁלַח אֱלֹהִים בְּיַד הַמַּלְאָךְ הַנִּרְאֶה אֵלָיו בַּסְּנֶה, לִהְיוֹת לְשַׂר וְגוֹאֵל.
הוּא הוֹצִיאָם בַּעֲשׂוֹתוֹ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְיַם סוּף, וְכֵן גַּם בַּמִּדְבָּר בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה.(תהילים קה’ כז’-לו’//נחמיה ט’ יא’)
זֶהוּ אוֹתוֹ מֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נָבִיא מִקֶּרֶב אֲחֵיכֶם, כָּמוֹנִי, יָקִים לָכֶם יהוה.(דברים יח’ טו’)
וַאֲבוֹתֵינוּ לֹא רָצוּ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ כִּי אִם דָּחוּ אוֹתוֹ וּבִלְבָבָם שָׁבוּ מִצְרָיְמָה,(במדבר יד’ ג’)
בְּאָמְרָם אֶל אַהֲרֹן ‘עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי-זֶה מֹשֶׁה אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.” (שמות לב’ א’//לב’ כג’)

על משה הלשינו שני היהודים כשהוא בא להפריד בניהם. העם שלו בגד בו למרות שהוא המושיע שלהם, ולכן הוא נאלץ לברוח למדבר ולשהות שם במשך 40 שנה.

מה חדש? גם היום אנחנו דוחים את ישוע מלך המשיח. אולם ביכולתנו להפסיק עם קושי ליבנו ולזמין אותו לשכון בתוך ליבנו כדי להפוך את מלך המשיח לחלק בלתי נפרד מחיינו.

נביא כמשה – סמכות עליונה

נושא האלוהות הוא נושא מאוד רגיש. רבים הם הספרים שנכתבו בנושא. השאלה הנשאלת היא :
“למה הקב”ה התכוון כאשר אמר למשה רבנו שהוא האלוהים של אחיו אהרון?”. הרי יש רק אלוהים אחד, אז איך זה שלאהרון היה שני אלוהים גם הקב”ה וגם משה .

הקטע המדובר מופיע בתורה הקדושה בספר שמות פרק ד’ פסוקים יד-טז:
“וַיִּחַר-אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ׃ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת-הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ וְעִם-פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן׃”

הכוונה פה היא מאוד ברורה . המשמעות של המילה אלוהים בקטע הזה היא הסמכות העליונה.

אלוהים = הסמכות העליונה, משה = הסמכות העליונה של אהרון.

זה כמו שגם לשופטים ניתנה הסמכות העליונה והם נקראים אלוהים.

בדיוק באותה המידה מלך המשיח שהוא נביא כמשה נחשב לסמכות העליונה בימינו.
הרי גם דוד המלך הבין זאת -שהסמכות העליונה הוא אותו מלך המשיח. כמו שכתוב בספר תהילים פרק ק”י:

“לדוד מזמור
נאום ה’ לאדוני (לאדון שלי) שב לימיני
עד אשית אויביך הדום לרגליך ”

אפילו דוד המלך במזמור בפסוקים אלה הוא מקדיש למלך המשיח האדון שלו. הוא כתב שהקב”ה יתן למלך המשיח לשבת לימינו (נבואה שמתגשמת בימינו),
עד שכל האויבים שלא מקבלים את מלכותו יכניעו את קושי ליבם ויפלו לרגליו.

במילים אחרות מלך המשיח = הסמכות העליונה.

המשיח הוא נביא כמשה . אם משה היה באופן מסוים אלוהים (סמכות עליונה), אז גם מלך המשיח ישוע בן דוד צריך להיות האלוהים שלנו.
הסמכות שרק לו אנחנו נקשיב. הקב”ה שברא את הכול נתן את הסמכות הרוחנית ואת המסגרת של הברית בינו לבין בני האדם בידיו של מלך המשיח.

הרבה אנשים כבר הבינו את הנקודה הזו ולאחרים מאוד קשה לקבל את דבר התורה הזאת.

נביא כמשה – משפט האלוהים

כל אדם בעולם יהודי או גוי בסופו של דבר יעמוד למשפט לפני הקב”ה.

על פי תורת משה המשוואה מאוד פשוטה: קיימת את כל התורה קיבלת את הברכות, לעומת זאת אם נכשלת אפילו בדבר אחד אז זה כאילו שעברת על כל התורה.
מי שעובר על התורה יכרת מהקב”ה. כל מי שנכשל ישפט על פי תורת משה והתוצאה כתובה במפורש בתורה הקדושה.
לכן אם אי פעם נכשלת ועברת על התורה אז את/ה צריכ/ה סליחת חטאים. יש ברית שנותנת לנו את הסליחה המבוקשת.
אבינו שבשמים אוהב אותנו, ולכן שלח לנו את משיח צדקנו שנותן לנו את הפדיון הרצוי. מלך המשיח בעצמו אמר
“כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו אלה ינחל חיי עולם.”

אנחנו שרים שאנחנו “מאמינים בני מאמינים”? כל מאמין שאוהב את הקב”ה צריך ללכת אחרי בן הקב”ה ישוע בן דוד מלך המשיח.

יש לנו 2 אפשרויות:

  1. להישפט בחומרה על פי תורת משה

  2. להישפט על פי החסד שנתן לנו הקב”ה במשיח.

הרי הוא בא להיות הפודה והגואל ולהציל אותנו מדין התורה ומעונש החטא.

כולי תפילה שהקב”ה יפתח את עיני הענווים שדורשים לדעת את דבר האמת.

 

 

 

 

 

 

 

יהודי, מאה אחוז משיחי

buses(1)

הזהות של מי שמחשיב את עצמו כ’יהודי משיחי’ מאוד מורכבת, כי קודם כל אנחנו יהודים;
נולדנו יהודים, הבנים עברו ברית מילה, רובינו חגגנו בר/בת מצווה, אנו חוגגים את חגי ישראל, הולכים בשישי/שבת לקהילה (קהילה = בית כנסת), חיים כאזרחים שעוברים את כל האירועים הלאומיים של המדינה כמו יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות וכדו’… אנו בוכים כאשר יש אסון לאומי (פיגועי טרור לדוגמה), ושמחים לראות קבוצת ספורט ישראלית מגיעה להישגים.

מה שכתבתי עד עכשיו נכון לגבי רוב היהודים והישראלים שחיים בארץ.

העניין מתחיל להיות מורכב כאשר אנו מתייחסים לצד המשיחי של הזהות שלנו. הרי רוב החברה הישראלית, נכון להיום, לא מקבלת את ישוע בן-דוד כמלך המשיח, ואנחנו שכן הולכים אחרי תורתו ומאמינים בו – שמחים שאנחנו גם יהודים, וגם מאמינים במשיח.

אלוהים היה בקלות יכול לגרום לכך שהייתי נולד באמריקה או באפריקה, או אפילו במזרח הרחוק. אבל הוא החליט שאני אגיע לעולם כאן בישראל, להורים יהודיים, והוא נתן לי את הזכות הגדולה להאמין במשיח ישוע. לעבוד אותו כאן בארץ ישראל.

זה בהחלט נכון שחלק מהחברה עדיין לא יודעת איך לעכל אותנו. לא פעם ולא פעמיים נתקלתי בשאלה – ‘אז למה אתה לא מגדיר את עצמך כ’נוצרי’?’ וכאן נכנסת השאלה –
האם כל יהודי שמאמין במלך המשיח ובברית החדשה נעשה פחות יהודי?

אני יודע שמהיום שבו התחלתי ללכת אחרי מלך המשיח הזהות היהודית שלי רק התחזקה;
התחלתי לקרוא בתנ”ך באופן יום-יומי, להתפלל לאלוהי אברהם, יצחק ויעקב, האהבה שלי להיסטוריה ולמסורת יהודית רק גודלת, והתחלתי לחקור את המשמעות הרוחנית של כל מנהג וחג.

דווקא בברית החדשה יש מידע רב על המשמעות של החגים ביהדות, בעיקר על פסח ושבועות. הכתוב בברית החדשה מתאר איך המשיח חי בארץ ישראל (ארבע הבשורות), עובר בבתי הכנסת ומלמד בבית המקדש, עושה ניסים ונפלאות רבים וגורם לכך שדרכו רבים חוזרים בתשובה וחוזרים לאלוהים.

מבחינתי, כיהודי משיחי, התנ”ך לא יכול להסתיים בספר דברי הימים ב’. הרי לכולם ברור שחייב להגיע המשך. רק בברית החדשה אפשר לראות את ההמשך שמשלים את התנ”ך (ולא איזה ספר שבא במקום התנ”ך כמו שחלק טוענים).
התנ”ך משאיר הרבה סימני שאלה שהברית החדשה, ובעיקר ישוע המשיח, עונים עליהם.

לכן קראתי למאמר הזה – 100% יהודי ו100% משיחי, כי רק כך אני יכול להיות שלם במי שאני ולהביא לידי ביטוי את האמונה שלי באבינו שבשמיים ובמשיח צדקינו.

 

  • מוטי כהן.

ההיסטוריה המרתקת של היהודים המאמינים הראשונים (חלק 2)

איך היהדות הפרושית שרדה, בן-זכאי

גורם אחד עיקרי להישרדותה של היהדות הפרושית, שהפכה למה שאנו קוראים היום ‘היהדות הרבנית’, היה ההיכנעות של הרב יוחנן בן-זכאי. הוא התנגד למלחמה וכנראה שהיה נהרג על ידי מנהיגי הצבא היהודי, בעיקר הקנאים, עבור בגידה, אם הוא לא היה מוברח מחוץ לירושלים בארון קבורה, שם הוא נכנע מידית לרומאים.

“הם הביאו את הארון קבורה לאוהל של גנרל וספסיאן, שם בן-זכאי יצא מהארון קבורה. הוא אמר לוספסיאן שהיה לו חזון (חלק יקראו לזה תובנה פוליטית שנונה) שוספסיאן יקודם לקיסר בקרוב, והוא ביקש מוספסיאן לשמור לו מקום ביבנה שבו הוא יוכל לפתוח בית ספר קטן כדי ללמוד את התורה בשקט. וספסיאן הבטיח לו שאם הנבואה שלו תתגשם, הוא יקבל את מבוקשו. תוך שנה וספסיאן נהפך לקיסר, ועמד במילה שלו, בכך שאפשר לבית ספר להתקיים אחרי שהמלחמה נגמרה.”

מקור: http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/biography/ben_zakkai.html

ברכה קטלנית

בשנת 80 לספירה, בן-זכאי מונה כאחראי על הבית ספר ביבנה על ידי גמליאל השני, הנכד של אותו גמליאל שאנו קוראים עליו ב’מעשי השליחים’ פרק 5.

גמליאל השני ייזכר בשל מעשה עיקרי אחד. למרות העובדה, שנרחיב עליה בקרוב, שליהודים המשיחיים היה לפחות בית כנסת אחד משלהם, רבים מאמינים שהרבה יהודים משיחיים עדיין הלכו לבתי כנסת מסורתיים. גמליאל רצה להעיף את אותם יהודים מאמינים, אז הוא הוסיף ברכה שנקראת ‘ברכת המינים’, “ברכה” נגד כופרים (יותר כמו “קללה”), אל תוך תפילת העמידה. מעניין שהשם השני של ‘תפילת העמידה’ הוא ‘תפילת שמונה-עשרה’ (על שם 18 הברכות), אבל התפילה אמורה להיקרא ‘תפילת תשע-עשרה’ עבור אותה “ברכה” שהוּספה. זה היה נראה שרצו להכניס את ה”ברכה” הזו בשקט מבלי למשוך תשומת-לב. העובדה שה”ברכה” הזו נכנסה במקום 12 ולא 19, מוסיפה קצת בסיס לחשש הזה. המטרה של “ברכה” זו הייתה להעיף את היהודים המשיחיים, שבמהלך הזמן יותר ויותר נחשבו ככופרים.

יהודים דתיים מדקלמים את ‘תפילת העמידה’ 3 פעמים ביום וכשהם עושים זאת, אחת מהתפילות מכוונות ישירות כנגד יהודים משיחיים, ׳נצרנים׳ (כמו שנקראנו אז):

“למשומדים אל תהי תקוה, ומלכות זדון מהרה תעקר, והנוצרים [נצרנים] והמינים ברגע יאבדו, ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו. ברוך אתה ה’ מכניע זדים”

היהודים המשיחיים כמובן לא יכלו להתפלל קללה כנגד עצמם ולהכריז על עצמם ככופרים ובוגדים שיש להשמיד ולהעיף. סביר להניח שמספר גדול של יהודים משיחיים הפסיקו ללכת לבתי כנסת מסורתיים. למרות זאת, במהלך הדור שלאחר מכן, עם הצניחה של היהדות המשיחית, אבות הכנסייה החלו לטעון שהיהודים קיללו את הנוצרים בתפילות שלהם. נעשתה פעולה על מנת להבהיר את זה:

“ללא יוצא מן הכלל, המילה ‘נוצרים’ נמחקה מכל טקסי התפילה היהודיים, ובהרבה מקומות, החליפו את המילה במילה ‘מינים’ (כופרים) ו’משומדים’ (מומרים/בוגדים), כמו שמקובל בתפילה בנוסח האשכנזי: “וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה…”

מקור: http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/judaica/ejud_0002_0003_0_02999.html

תפילה מחליפה קורבן

יותר מכל אחד אחר, בן-זכאי היה אחראי להישרדות של היהדות הפרושית/רבנית. ביבנה הוא בנה בית ספר שהפך להיות מרכז בינלאומי של לימודים יהודיים. הוא בנה שם מחדש את הסנהדרין בברכת הרומאים. בלי בית מקדש, היהדות תדעך. שלא כמו היום, היהדות של המאה הראשונה ניסתה להרחיב את עצמה בדרך אגרסיבית של גיור אנשים ליהדות. בן-זכאי הבין שאנשים שהתגיירו לא ימשכו ליהדות חסרת בית מקדש ובמקום זה ילכו לישוע (וכך הם באמת עשו!). המיקוד של החיים היהודיים היה תמיד בית המקדש והקורבנות. זה היה נהדר אם בן-זכאי היה מפרש את הנפילה של ירושלים כמשפט על העם (כמו שישוע חזה) והיה מבין שבזכות המוות של ישוע, כבר אין צורך בבית המקדש. מחבר ‘אל העברים’ כתב כמה שנים קודם לכן:

“הִנֵּה בְּאָמְרוֹ בְּרִית חֲדָשָׁה יִשֵּׁן אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּמַה שֶּׁנוֹשָׁן וּמַזְקִין קָרוֹב לַחֲלֹף.” (אל העברים 8:13).

מורי כתובים תרגמו שלא כשורה את הפסוק הזה באומרם שאלוהים התכוון לתורה, לכתובים ולנביאים כמשהו שעבר זמנם ושאין בהם צורך יותר. זה בלתי אפשרי משתי סיבות:

  • ישוע אמר שהוא לא בא כדי להרוס את התורה (מתי 5:17)
  • כמעט כל התיאולוגיה של הברית החדשה מבוססת על התנ”ך. שאול ציטט את התנ”ך כמעט תמיד, בדיוק כמו כותבי הבשורות.

מה שכן ‘עבר זמנה’, לאור המוות של ישוע, הייתה מערכת הקורבנות. ישוע היה הקורבן-הנצחי-עבור-כל-חטא אחת ולתמיד.

לצערנו, בן-זכאי לא ראה את זה ושאף ליצור יהדות חדשה, יהדות ללא דם, קורבנות ובית מקדש. הוא שכנע את הסנהדרין החדש להחליף את הצורך בקורבנות באמצעות תפילה, באמצעות הפסוק מספר הושע:

“כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא־זָבַח…” (הושע 6:6)

בכך לא יהיה צורך לבנות את בית המקדש מחדש. לפני כן, עניין הקורבן היה מרכזי ליהדות:

“טקסים בבית המקדש הוחלפו בדרשות תפילה בבתי הכנסת שהתבססו על המנהג של היהודים בגולה שהתחיל עוד אז בזמן גלות בבל.”

תמיד כשאלוהים גינה קורבן זה לא היה בגלל שהוא בעצמו גינה את המערכת שהוא בעצמו יצר, אלא הוא גינה את האנשים שעזבו אותו בעודם ממשיכים להקריב קורבנות. בהקשר של הפסוק מספר הושע, זה די ברור. הוא ממשיך את הפסוק על רצונו לחסד ולא זבח באומרו: “… וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת”. אלוהים לא היה נגד קורבן, אלא הוא חיפש להתעמת עם הצביעות, הוא חיפש מערכת יחסים עם העם שלו.

לצערנו אחד מהטיעונים שהיהודים האורתודוקסים משתמשים כדי להפריך את היהדות המשיחית הוא שתפילה וחזרה בתשובה מספיקים כדי לכפר על חטא. כמובן שזו לא הייתה הגישה היהודית עד אחרי חורבן בית המקדש השני:

” כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא, וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל־הַמִּזְבֵּחַ, לְכַפֵּר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶם; כִּי־הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר׃ ” (ויקרא 17:11)

אפילו בזמן גלות בבל, החלום תמיד היה לבנות מחדש את ירושלים ובית המקדש. אנחנו רואים בספר איכה נביא שבור-לב, שמקונן על חורבן ירושלים. תגובתו של בן-זכאי הייתה הפוכה מזו, הוא שם את דאגותיו לא על ירושלים ובית המקדש, אלא על שמירה על מסורות הזקנים, התורה שבעל פה. זה היה מעשִי ובעל הצלחה, אבל לא התגובה התנ”כית שאנו רואים אחרי החורבן הראשון של ירושלים בשנת 586 לפני הספירה:

“אִם־אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי׃
תִּדְבַּק־לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם־לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם־לֹא אַעֲלֶה אֶת־יְרוּשָׁלִַם; עַל, רֹאשׁ שִׂמְחָתִי׃”

אחרי בן-זכאי, אין בעצם שום תנועה ביהדות שעבדה כדי לבנות את בית המקדש. אפילו אלו שאנו רואים היום נחשבים קיצוניים.

ההיסטוריה המרתקת של היהודים המאמינים הראשונים (חלק 1)

זה התחיל בתחייה

אנחנו יודעים מהכתובים שהקהילה המשיחית בירושלים שגשגה אחרי שרוח הקודש נשפכה בירושלים. כששאול חוזר לירושלים לברך את השליחים, הם מדווחים לו:

“הֵם שָׁמְעוּ וְשִׁבְּחוּ אֶת אֱלֹהִים. לְאַחַר מִכֵּן אָמְרוּ: “אַתָּה רוֹאֶה, אָחִינוּ, כַּמָּה רִבְבוֹת יְהוּדִים נִהְיוּ מַאֲמִינִים וְכֻלָּם קַנָּאִים לַתּוֹרָה!” (מעשי השליחים 21:20)

יש כאן שתי נקודות מעניינות. האחת, מדובר ביהודים מאמינים שקנאים לתורה. זה לא אומר שבהכרח מדובר ביהודים שהלכו אחרי היהדות הפרושית, אלא מדובר על יהודים שסוף סוף מצאו משמעות עמוקה במצוות ובחגים, כאשר קודם לכן שמרו אותם מתוך אשמה דתית או סיפוק עצמי. מה שמדווח לשאול מדווח כדבר טוב. אין כאן רמז לכך שהיהודים האלו התרחקו מהתורה או מיהדותם, אלא דווקא התקרבו.

שנית, הרבה תרגומים לועזיים לפסוק הזה מתרגמים את המילה ביוונית ‘מיריאדים’ ל’אלפים’, אך התרגום הנכון הוא ‘רבבות’. ‘מיריאד’ = 10,000, ולכן ‘מיריאדים’ = רבבות או עשרות אלפים. לפיכך אנחנו יכולים להניח בבטחה שהיו כ30,000-40,000 יהודים מאמינים בירושלים והסביבה, מתוך אוכלוסייה של כ220,000! בפרק 2 של מעשי השליחים מתועדים 3,000 יהודים שבאים לאמונה, ובזמן קצר לאחר מכן הם גדלו ל5,000:

“אוּלָם רַבִּים מֵהַשּׁוֹמְעִים אֶת הַדָּבָר הֶאֱמִינוּ, וּמִסְפָּרָם הָיָה כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ.” (מעשי השליחים 4:4). **

אז 20 שנה לאחר מכן בפרק 21 של מעשי השליחים, זה לא מופרך לחשוב שהם הגיעו ל30,000-40,000.

 

תחייה בתל-אביב!

בנוסף לירושלים, אלוהים המשיך לעבוד בעוצמה באזורים אחרים בישראל. התנועה המשיחית בגליל, איפה שישוע גדל, החלה לגדול כמובן, אך גם באזור שאנו מכירים היום כתל-אביב. יש שני ניסים על ידי שמעון כיפא שמתועדים במעשי השליחים פרק 9; בהתחלה בלוד, שם אדם נכה נרפא. משם הוא המשיך ליפו והקים את טביתא מהמתים. הניסים האלו גרמו להרבה יהודים להגיע לאמונה:

“רָאוּ אוֹתוֹ [כולם יהודים!] כָּל תּוֹשָׁבֵי לוֹד וְהַשָּׁרוֹן וּפָנוּ אֶל הָאָדוֹן.” (מעשי השליחים 9:35)

“הַדָּבָר נוֹדַע בְּכָל יָפוֹ וְרַבִּים [כולם יהודים!] הֶאֱמִינוּ בָּאָדוֹן.” (מעשי השליחים 9:42)

הוספתי [כולם יהודים!] כי באותה תקופה הבשורה נפוצה אך ורק ליהודים. זה היה רק בפרק שלאחר מכן, שלשמעון כיפא הייתה את ההתגלות שגם הגויים יכולים לקבל את האמונה בישוע.

בנוסף, הרבה כוהנים באו לאמונה:

“דְּבַר אֱלֹהִים שִׂגְשֵׂג וּמִסְפַּר הַתַּלְמִידִים בִּירוּשָׁלַיִם גָּדַל מְאֹד וְגַם הָמוֹן רַב מִן הַכֹּהֲנִים נִשְׁמְעוּ לָאֱמוּנָה.” (מעשי השליחים 6:7)

 

יעקב הצדיק

הקהילה המשיכה לגדול תחת הנהגתו של יעקב, אחיו של ישוע. ההיסטוריון אוסיביאוס מתעד את מותו של יעקב. באותה תקופה יעקב זכה לכבוד ואהדה מכל זרמי היהדות, עד כדי כך שהיו קוראים לו ‘יעקב הצדיק’. הוא התפלל כל כך הרבה על ברכיו שהיו מכנים אותו ‘ברכי גמל’ בגלל הסימנים שהיו לו על הברכיים.

למרות זאת, הגדילה המדהימה של תנועת ׳הנצרנים׳ (כמו שהיו קוראים להם אז) הובילה לרגשות עמוקים של קנאה. יוספוס מתעד לנו שהמושל של יהודה מת, ובזמן שהמושל החדש היה בדרך ליהודה, הכוהן הראשי אנאנוס, בנה תוכנית כדי להיפטר מיעקב.

יוספוס לא מתעד את התוכנית בפרטי פרטים, אבל אם אנחנו משלבים את התיעוד שלו עם של אוסיביאוס, אנחנו מקבלים תמונה ברורה יותר. הפרושים ביקשו שיעקב יבוא לפינת הגג של בית המקדש כדי לדבר אל היהודים לגבי חג הפסח (מעניין שזה בדיוק המקום שאליו השטן לקח את ישוע כדי לנסות אותו במתי 4:5). ברגע שיעקב הגיע הפרושים אתגרו אותו לדחות את ישוע, והוא הגיב:

“למה אתם שואלים אותי על ישוע, בן האדם? הוא יושב בגן עדן לימינו של הכח הגדול, והוא יבוא בקרוב על ענני השמים!”

הפרושים רתחו מכעס, אבל האנשים בקהל צעקו: “הושענא לבן דוד!”. לאחר מכן הפרושים עלו לפינת הגג וזרקו את יעקב למטה. יעקב שרד את הנפילה והחל להתפלל עבורם: “אני מתחנן בפניך, אבא שבשמיים, סלח להם! הם אינם יודעים מה הם עושים.” הם החלו לסקול אותו באבנים עד שלבסוף:

“כָּבּסן בגדים לקח את אחת האלות שבה הוא השתמש כדי להכות את הבגדים והשתמש בה כדי להכות את יעקב בראשו, ובכך הרג אותו במכה אחת.”

מקור: http://www.christian-history.org/death-of-james.html

יוספוס מתעד שיעקב מת בשנת 62 לספירה, בעוד שאוסיביאוס טוען שהוא מת בשנת 69 לספירה. אם זה באמת היה בשנת 62 לספירה, זה הופך להיות הגיוני שספר ‘אל העברים’ נכתב מיד אחרי, כדי לעודד את היהודים הנרדפים לא לוותר. בהתחשב בזה שיוספוס היה בן זמנו של יעקב, אני נוטה להסכים איתו.

 

נוסו אל ההרים

עכשיו כאן זה איפה שהדברים מתחילים להשתנות באופן דרסטי עבור היהודים המאמינים בישראל. ישוע אמר לתלמידים שלו 40 שנה קודם לכן, שכשהם יראו צבאות סובבים את ירושלים, עליהם לברוח אל ההרים:

“וְכַאֲשֶׁר תִּרְאוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם מֻקֶּפֶת מַחֲנוֹת, דְּעוּ כִּי קָרֵב חֻרְבָּנָהּ. אֲזַי הַנִּמְצָאִים בִּיהוּדָה שֶׁיָּנוּסוּ אֶל הֶהָרִים; הַנִּמְצָאִים בָּעִיר, שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנָּה, וְאֵלֶּה אֲשֶׁר בַּשָֹדוֹת אַל יִכָּנְסוּ אֵלֶיהָ;” (לוקס 21: 20-21)

“המרד הגדול” התרחש בשנת 66 לספירה כשהיהודים מרדו כנגד השלטון הרומי. הרומאים הגיבו על ידי הריסת העיר ובית המקדש בשנת 70 לספירה. כמיליון יהודים נהרגו בכל ישראל.

בכל אופן, היהודים המשיחיים, בהתחשב באזהרה של ישוע ברחו. כנראה שמדובר בנבואה כפולה שתהיה לה התגשמות גדולה יותר לפני ביאתו של ישוע. המאמינים בירושלים הניחו, כמו הרבה מאיתנו היום, שהם יראו את חזרתו של ישוע. בהתחשב בזה שהאזהרות הנבואיות (במתי 24 ובלוקס 21) באו מישוע בעודו מלמד על אחרית הימים, הם היו בטוחים שחזרתו הייתה קרובה. ההיסטוריון אוסיביאוס מתעד שהם הוזהרו על ידי מלאך לברוח:

“כשהעיר עמדה להישדד ולהיכבש על ידי הרומאים, כל התלמידים של ישוע הוזהרו לפני כן על ידי מלאך לברוח מהעיר, שגורלה להיחרב. בהגירם משם הם התיישבו בפֶּלֵה, עיר שנמצאת מעבר לירדן.” (משקולות ומידות, 15)

בפֶּלֵה, הם חיכו לביאתו של ישוע. כשהמלחמה הסתיימה וישוע כמובן לא חזר, היהודים המשיחיים חזרו לירושלים, שם הם סבלו מרדיפות על ידי היהודים שנשארו להילחם ברומאים, הם תויגו כבוגדים. יוספוס משער שכמיליון יהודים נהרגו במלחמה, כמעט חצי מאוכלוסיית ישראל. היו עוד הרבה יהודים שהתנגדו למלחמה, כולל הרב יוחנן בן-זכאי, שעליו נלמד בחלק 2. אנחנו יכולים רק לשער שהם ברחו בשנת 68 לספירה, אחרי המרד, אך לפני חורבן ירושלים, ושהם חזרו בסביבות שנת 73 לספירה אחרי שהקנאים הובסו במצדה.

** מחקר נעשה בהתבסס על המספרים של יוספוס ושל היסטוריונים ומשכילים אחרים על מנת להסיק שמספר האוכלוסייה בירושלים ובערים הסובבות לה היה 220,000. (‘יוספוס ומרשם האוכלוסין של פלסטין במאה הראשונה’, אנתוני ביאט)

 

10 ׳עובדות יהודיות׳ שאתם צריכים לדעת על הברית החדשה

כמאמין חדש בישוע הנחתי שאני כבר לא יהודי. הנחתי שהאמונה באיש היהודי הזה אינה קשורה ליהדות.

למרות זאת אחרי שקראתי את הברית החדשה, נדהמתי לגלות שמדובר בספר יהודי, שמספר סיפור יהודי בישראל על אנשים יהודיים. הנה לכם עשר עובדות מעניינות על הנושא:

1) השם האמיתי של ׳ישו׳ זה בעצם ׳ישוע. יש״ו זה בעצם ראשי תיבות שהמציאו המתנגדים שלו – ימח שמו וזכרו. השם ׳ישוע׳ נובע מהמילה ׳ישועה׳, שכן המטרה של ישוע הייתה להושיע את עם ישראל מהחטאים שלהם (כמו שכתוב בספר מתי פרק 1:21).

2) השם של אמא שלו הוא לא ׳מרי׳ או ׳מריה׳. היא לא הייתה קתולית! מירים זה אותו שם כמו של אחותו של משה. זהו שם יהודי, וזה היה שמה. היא הייתה ישראלית שחיה הרבה לפני שהוותיקן נוסד.

3) יוחנן לא היה בפטיסטי. מבלי לזלזל בחבריי הבפטיסטים, יוחנן היה אחרון הנביאים היהודיים הגדולים כמו ירמיה, ישעיה, ויחזקאל. הוא ניבא את הביאה של המשיח היהודי. הוא גם היה ישראלי שקרא לעם היהודי להתכונן לביאתו של שה האלוהים.

4) טבילה זהו לא קונספט חדש שהוצג בברית החדשה. יהודים, תאמינו או לא, היו נטבלים מאות שנים קודם לטבילתו של יוחנן. אחת הסיבות שהיהודים לא התנגדו לטבילתו של יוחנן הייתה כי זה היה משהו מוכר להם בתרבות. לצד בית המקדש, ארכיאולוגים גילו כמעט 50 מיקוות שנועדו עבור אלה שבאו להיטבל ולהיטהר לפני כניסתם לבית המקדש.

5) שמעון כיפא לא היה האפיפיור הראשון! שמעון, כיהודי, היה בסך הכל המנהיג היהודי של היהודים המאמינים הראשונים למשך כמה שנים. הוא העביר את הסמכות הזאת ליעקב, אחיו של ישוע, והחל לטייל, ולבשר את הבשורה של ישוע. אין שום הוכחה לכך ששמעון היה הבישופ של רומא או שהוא העביר סמכות כזו למישהו אחר. הוא היה דייג יהודי שהפך לאחד המֶתָקשֵרים הגדולים ביותר של בשורת הישועה של ישוע. הוא לעולם לא הפסיק לחיות כיהודי, והוא בהחלט לעולם לא התייחס לעצמו כאל קתולי. בנוסף, הכתובים מציינים באופן ברור שהייתה לו חמה (אמא של אישה), מה שגורם לי להאמין שהייתה לו אישה, ומאיזו שהיא סיבה מוזרה, כומרים קתולים (וגם האפיפיור) לא יכולים להתחתן עד היום.

6) בתרגומים הלועזיים קוראים ליעקב, אחיו של ישוע, בשם ׳ג׳יימס׳. הצורה הלטינית של ג׳יימס ושל יעקב מאוד דומה אחת לשנייה ומשם נוצר הבלבול.

7) ישוע מת בפסח, קם לתחייה במנהג הבאת הבִּיכּוּרִים היהודי, ורוח הקודש נשפכה בירושלים בחג השבועות. אלו הם שלושת הימים החשובים ביותר בהיסטוריה, ואלוהים גרם לכל אחד מהם לקרות בשלושת הימים החשובים ליהודים בתקופת האביב בשנת 30 לספירה. זה נראה שאלוהים אמר: ״היי, אל תשכחו שכל זה התחיל עם היהודים בירושלים!״. ובכל זאת, הכנסייה לצערי שכחה מזה.

8) שאול לעולם לא שינה את שמו. הכתובים בקושי מזכירים את העובדה ששאול נקרא גם פול (מעשי השליחים 13:9). בדומה ליהודים רבים, היה לו שם שהיה נפוץ בתרבות שבה הוא היה נוכח (אימפריית רומא) וגם שֵם יהודי. הרעיון שהוא נפטר מהשם היהודי שלו הוא לא תנ״כי ולמען האמת, טיפשי. גם אני קיבלתי שם אמריקאי כשנולדתי, רון, וגם שם עברי אחד, חיים.

9) הברית החדשה כולה נכתבה על ידי יהודים. ישנה מחלוקת לגבי יהדותו של לוקס (שמעתי טיעונים חזקים של שני הצדדים), אבל כל שאר הכּותבים היו יהודיים.

10) הטקס הכנסייתי של אכילת לחם הקודש התחיל בכלל בסדר פסח. ישוע הרים את האפיקומן, והרים את כוס היין השלישית, כוס הגאולה, וביקש מהתלמידים שלו להמשיך עם אותה המסורת.

11) בונוס: כל החסידים המקוריים של ישוע היו יהודים. וברגע שהגויים החלו להאמין בו, היו הרבה שחשבו שכדי להאמין בישוע בתור לא-יהודי, צריך להתגייר. בסופו של דבר (במעשי השליחים פרק 15), הוחלט שלא חובה להתגייר. אבל לעולם לא חשבו המאמינים הראשונים בישוע שהם איבדו את יהדותם!