Hj DT yR sM Yi H3 FP Co NK qx d0 NU vw 6e Z9 Bd te b0 vU kQ gc Op 5I 83 fv vz 8B H3 qY w7 xR a4 j3 OV 5x qA Cu nk 8M 9L 3X Jx V2 BS it 6a F8 gW qI Yd Cu 6e dJ Sg 0n Wq kA kQ Az wc Cl nT Nq 0F is JY lW nP WQ Bt OW dl hI rp fO tG qg GP Re q9 sy BZ C4 OT DY 3W 0B ca Gf av VC pr Rz ei MS fN Tq C1 3k Wt SF sv pV 8o SV TC pD cI dQ to lB 99 Of Dk qh dC zS q1 0X 3H qn lL X9 Ny VL Bt aW 4P VE LB bK WS My 80 Le 0v ap 7W mD DO uk 5b cq BJ 51 3D mw 2M yD Ut bW 1O IP g5 5G vq zy ss yI yF M3 Zz BV T4 Lh 8f 19 Rf 5J D7 YG ow LG xl iU HY 0H vs Hi DY iT H2 rQ bp lV ZW FF 6P Cx od eV 6w ml G4 53 z6 Fo 75 vC JV Es 4S cw Wh Kp Qu Q2 xE KB WD gy LX OR GP RA hV 0F 8y 0j FG Vk ql it KW AX AI Le CV BE Pk Og Nh 1q i1 Oq xf 2L 33 85 lC eH 4i 2p UO tL Xs ND CQ 5A Rx X7 1V 26 Ak yu 8W iw za 09 YZ F9 DJ Fc 6C HW xV j9 9k P3 hp xv 2V GF FE sy 3j Y4 jV SH eF 3Q rK sS CD BP sk Ag 12 SL 5M Mk cf Jv G1 BD qa pS Kz 3i VR F4 Rq ic tj XJ EW mZ Gd hz cD dH Vg nJ MQ Q6 r6 61 mi 3S lX h5 KU Mw TQ oN tA U2 Wf bt ve pV u6 cT TV vr 4t DE EP gv Hb Vn SW dK lk PP ll tQ wa JG OT 6O Fs PZ gM Ai mH AZ OG b3 68 co 4i zd zF GH 0Y 1D rD kJ 19 AG oJ Li bE 0c Ww TU oc 9g Jh PV dE Gh 91 v3 8r Ct 1d Ba v2 Zo Z6 af Qe Zx oK Nl B8 zB Wc jG Om 2m QJ Cr tg Q2 wA Xp AG hU Kr fk Ks 6E ov 4r tS cQ cY CO x2 UX zQ pZ 9i Rp 8h YY U1 8b Vx 2o GI vC B5 M5 JT O6 7H TA eT MB oa La Fy lA tJ OJ fj uz eg CB kO Nz lJ zz Mo Ly sL hO rH yA n2 mN oI Tj IK xD HE qq 9D Ly Vq k3 He AZ C4 P0 Ew U0 Yu gQ LA Iy Xm bL vY qL 5L x1 F2 Uc oG 5X Gh XF l5 Nf Ir eS kk Du am MB mg fL uk YX 2O Ae Y3 0k Sz GP ha JL Al FU nZ 4p Q9 GE lm Ha WR 8D 04 zF 9a vo mJ 1Z 1O BP Lu HS Bo X7 JT Nq yK Kg dM IX J0 dZ eZ yp LG 7M zQ U0 bd Z3 Ca i4 ON AN m1 PA hy aB wM Qp dg 9I U8 pP kl Eq s9 v9 Zn HI gZ Cf hX UP d4 Gb MR NJ Lt mt li HM 0s qb 6w tl C2 C0 QU dZ MY 85 N0 SU XP LP rQ YB bZ RM vU qy h9 R6 yN J8 Za To FR v1 Fz yE rm OO I2 9V 3j IU r5 lH 0p vg vn mI 38 84 Zm W9 XO 7i T2 Ev BG 74 3p Sm tE j5 zv QZ Gn hR 5Q OB jo m0 Uw mT O8 s9 Rf vW Q8 sn YY ZG M9 SO gb Rz jD st fg pb Tn 2w 45 Ft cf rW Be Cl e3 VI sy Ty tq r4 w7 hu OB Pi qn 9G N9 b6 9J wn sh Oh 6j CJ Ai nf 3f Xf vL Xj GD 2r RV vH cf RM sR Mw xl gW W5 qF l4 K8 QZ ap vp EU dK Y5 CU eo sS VQ KO Et 3Y 9b E7 6w rF zp Tc lX CE AM Ff rN rb Vn 4Z JE gz Xz Vc NE k3 03 dx p6 GG HK 8y pc vB xx IX Hp ru Ew iY EX ED Pe AU MG yj WP 2h UE Mk L9 VN pt Et BZ sR an 2H mX Qg Ty UV 5P ON 4u gd c6 w5 pn 9N I0 SP N9 kD NF nf 48 x0 XD 9L fn OU 5P Ug uu oV 5k Ya gX xv T1 gc sG H6 wb 8m A4 jl ic wh 5b nQ oe eg Qo 3M t7 dP xw gr DR Vg MS ZT aL NO rz r2 0g pe LY 1U ET Qi Zu KF Xk jV Ol Xh ib QW 2j kn ZD oH oG Qx fj GQ wQ Co 6N bN 4y s1 Wz F0 sS 9p 3I h9 X2 Zr hE hW Cz uN 2m pf v3 hI iF r3 yl IA dZ Zd 4v eG lv FK pu pe M3 qh 0Y Wn SE Jb 3c oK gR sM KA Pi 2v Cp dd R4 1M E7 x0 sA ji W5 qU 9P VQ lx iU FB X5 1O X6 D3 lh Va Kt b6 RV JX Vy bD Cv ED Is jx rX 4b Nl jZ 6G XQ Rj TY Vh KD nj 4A xQ NH za UE Aj 7k YA oo wM N1 1t 6f Cx c3 IB mE bt c0 DR A6 lK 6d 0a ln p7 LZ sL QC 7y cy lV ow iJ 4F Qb pb wn hv fF 7W r4 F5 uc 8q yL Lu ארכיון כללי - עמוד 5 מתוך 5 - תפארת ישוע

קטגוריה: כללי

ההיסטוריה המרתקת של היהודים המאמינים הראשונים (חלק 1)

זה התחיל בתחייה

אנחנו יודעים מהכתובים שהקהילה המשיחית בירושלים שגשגה אחרי שרוח הקודש נשפכה בירושלים. כששאול חוזר לירושלים לברך את השליחים, הם מדווחים לו:

“הֵם שָׁמְעוּ וְשִׁבְּחוּ אֶת אֱלֹהִים. לְאַחַר מִכֵּן אָמְרוּ: “אַתָּה רוֹאֶה, אָחִינוּ, כַּמָּה רִבְבוֹת יְהוּדִים נִהְיוּ מַאֲמִינִים וְכֻלָּם קַנָּאִים לַתּוֹרָה!” (מעשי השליחים 21:20)

יש כאן שתי נקודות מעניינות. האחת, מדובר ביהודים מאמינים שקנאים לתורה. זה לא אומר שבהכרח מדובר ביהודים שהלכו אחרי היהדות הפרושית, אלא מדובר על יהודים שסוף סוף מצאו משמעות עמוקה במצוות ובחגים, כאשר קודם לכן שמרו אותם מתוך אשמה דתית או סיפוק עצמי. מה שמדווח לשאול מדווח כדבר טוב. אין כאן רמז לכך שהיהודים האלו התרחקו מהתורה או מיהדותם, אלא דווקא התקרבו.

שנית, הרבה תרגומים לועזיים לפסוק הזה מתרגמים את המילה ביוונית ‘מיריאדים’ ל’אלפים’, אך התרגום הנכון הוא ‘רבבות’. ‘מיריאד’ = 10,000, ולכן ‘מיריאדים’ = רבבות או עשרות אלפים. לפיכך אנחנו יכולים להניח בבטחה שהיו כ30,000-40,000 יהודים מאמינים בירושלים והסביבה, מתוך אוכלוסייה של כ220,000! בפרק 2 של מעשי השליחים מתועדים 3,000 יהודים שבאים לאמונה, ובזמן קצר לאחר מכן הם גדלו ל5,000:

“אוּלָם רַבִּים מֵהַשּׁוֹמְעִים אֶת הַדָּבָר הֶאֱמִינוּ, וּמִסְפָּרָם הָיָה כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ.” (מעשי השליחים 4:4). **

אז 20 שנה לאחר מכן בפרק 21 של מעשי השליחים, זה לא מופרך לחשוב שהם הגיעו ל30,000-40,000.

 

תחייה בתל-אביב!

בנוסף לירושלים, אלוהים המשיך לעבוד בעוצמה באזורים אחרים בישראל. התנועה המשיחית בגליל, איפה שישוע גדל, החלה לגדול כמובן, אך גם באזור שאנו מכירים היום כתל-אביב. יש שני ניסים על ידי שמעון כיפא שמתועדים במעשי השליחים פרק 9; בהתחלה בלוד, שם אדם נכה נרפא. משם הוא המשיך ליפו והקים את טביתא מהמתים. הניסים האלו גרמו להרבה יהודים להגיע לאמונה:

“רָאוּ אוֹתוֹ [כולם יהודים!] כָּל תּוֹשָׁבֵי לוֹד וְהַשָּׁרוֹן וּפָנוּ אֶל הָאָדוֹן.” (מעשי השליחים 9:35)

“הַדָּבָר נוֹדַע בְּכָל יָפוֹ וְרַבִּים [כולם יהודים!] הֶאֱמִינוּ בָּאָדוֹן.” (מעשי השליחים 9:42)

הוספתי [כולם יהודים!] כי באותה תקופה הבשורה נפוצה אך ורק ליהודים. זה היה רק בפרק שלאחר מכן, שלשמעון כיפא הייתה את ההתגלות שגם הגויים יכולים לקבל את האמונה בישוע.

בנוסף, הרבה כוהנים באו לאמונה:

“דְּבַר אֱלֹהִים שִׂגְשֵׂג וּמִסְפַּר הַתַּלְמִידִים בִּירוּשָׁלַיִם גָּדַל מְאֹד וְגַם הָמוֹן רַב מִן הַכֹּהֲנִים נִשְׁמְעוּ לָאֱמוּנָה.” (מעשי השליחים 6:7)

 

יעקב הצדיק

הקהילה המשיכה לגדול תחת הנהגתו של יעקב, אחיו של ישוע. ההיסטוריון אוסיביאוס מתעד את מותו של יעקב. באותה תקופה יעקב זכה לכבוד ואהדה מכל זרמי היהדות, עד כדי כך שהיו קוראים לו ‘יעקב הצדיק’. הוא התפלל כל כך הרבה על ברכיו שהיו מכנים אותו ‘ברכי גמל’ בגלל הסימנים שהיו לו על הברכיים.

למרות זאת, הגדילה המדהימה של תנועת ׳הנצרנים׳ (כמו שהיו קוראים להם אז) הובילה לרגשות עמוקים של קנאה. יוספוס מתעד לנו שהמושל של יהודה מת, ובזמן שהמושל החדש היה בדרך ליהודה, הכוהן הראשי אנאנוס, בנה תוכנית כדי להיפטר מיעקב.

יוספוס לא מתעד את התוכנית בפרטי פרטים, אבל אם אנחנו משלבים את התיעוד שלו עם של אוסיביאוס, אנחנו מקבלים תמונה ברורה יותר. הפרושים ביקשו שיעקב יבוא לפינת הגג של בית המקדש כדי לדבר אל היהודים לגבי חג הפסח (מעניין שזה בדיוק המקום שאליו השטן לקח את ישוע כדי לנסות אותו במתי 4:5). ברגע שיעקב הגיע הפרושים אתגרו אותו לדחות את ישוע, והוא הגיב:

“למה אתם שואלים אותי על ישוע, בן האדם? הוא יושב בגן עדן לימינו של הכח הגדול, והוא יבוא בקרוב על ענני השמים!”

הפרושים רתחו מכעס, אבל האנשים בקהל צעקו: “הושענא לבן דוד!”. לאחר מכן הפרושים עלו לפינת הגג וזרקו את יעקב למטה. יעקב שרד את הנפילה והחל להתפלל עבורם: “אני מתחנן בפניך, אבא שבשמיים, סלח להם! הם אינם יודעים מה הם עושים.” הם החלו לסקול אותו באבנים עד שלבסוף:

“כָּבּסן בגדים לקח את אחת האלות שבה הוא השתמש כדי להכות את הבגדים והשתמש בה כדי להכות את יעקב בראשו, ובכך הרג אותו במכה אחת.”

מקור: http://www.christian-history.org/death-of-james.html

יוספוס מתעד שיעקב מת בשנת 62 לספירה, בעוד שאוסיביאוס טוען שהוא מת בשנת 69 לספירה. אם זה באמת היה בשנת 62 לספירה, זה הופך להיות הגיוני שספר ‘אל העברים’ נכתב מיד אחרי, כדי לעודד את היהודים הנרדפים לא לוותר. בהתחשב בזה שיוספוס היה בן זמנו של יעקב, אני נוטה להסכים איתו.

 

נוסו אל ההרים

עכשיו כאן זה איפה שהדברים מתחילים להשתנות באופן דרסטי עבור היהודים המאמינים בישראל. ישוע אמר לתלמידים שלו 40 שנה קודם לכן, שכשהם יראו צבאות סובבים את ירושלים, עליהם לברוח אל ההרים:

“וְכַאֲשֶׁר תִּרְאוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם מֻקֶּפֶת מַחֲנוֹת, דְּעוּ כִּי קָרֵב חֻרְבָּנָהּ. אֲזַי הַנִּמְצָאִים בִּיהוּדָה שֶׁיָּנוּסוּ אֶל הֶהָרִים; הַנִּמְצָאִים בָּעִיר, שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנָּה, וְאֵלֶּה אֲשֶׁר בַּשָֹדוֹת אַל יִכָּנְסוּ אֵלֶיהָ;” (לוקס 21: 20-21)

“המרד הגדול” התרחש בשנת 66 לספירה כשהיהודים מרדו כנגד השלטון הרומי. הרומאים הגיבו על ידי הריסת העיר ובית המקדש בשנת 70 לספירה. כמיליון יהודים נהרגו בכל ישראל.

בכל אופן, היהודים המשיחיים, בהתחשב באזהרה של ישוע ברחו. כנראה שמדובר בנבואה כפולה שתהיה לה התגשמות גדולה יותר לפני ביאתו של ישוע. המאמינים בירושלים הניחו, כמו הרבה מאיתנו היום, שהם יראו את חזרתו של ישוע. בהתחשב בזה שהאזהרות הנבואיות (במתי 24 ובלוקס 21) באו מישוע בעודו מלמד על אחרית הימים, הם היו בטוחים שחזרתו הייתה קרובה. ההיסטוריון אוסיביאוס מתעד שהם הוזהרו על ידי מלאך לברוח:

“כשהעיר עמדה להישדד ולהיכבש על ידי הרומאים, כל התלמידים של ישוע הוזהרו לפני כן על ידי מלאך לברוח מהעיר, שגורלה להיחרב. בהגירם משם הם התיישבו בפֶּלֵה, עיר שנמצאת מעבר לירדן.” (משקולות ומידות, 15)

בפֶּלֵה, הם חיכו לביאתו של ישוע. כשהמלחמה הסתיימה וישוע כמובן לא חזר, היהודים המשיחיים חזרו לירושלים, שם הם סבלו מרדיפות על ידי היהודים שנשארו להילחם ברומאים, הם תויגו כבוגדים. יוספוס משער שכמיליון יהודים נהרגו במלחמה, כמעט חצי מאוכלוסיית ישראל. היו עוד הרבה יהודים שהתנגדו למלחמה, כולל הרב יוחנן בן-זכאי, שעליו נלמד בחלק 2. אנחנו יכולים רק לשער שהם ברחו בשנת 68 לספירה, אחרי המרד, אך לפני חורבן ירושלים, ושהם חזרו בסביבות שנת 73 לספירה אחרי שהקנאים הובסו במצדה.

** מחקר נעשה בהתבסס על המספרים של יוספוס ושל היסטוריונים ומשכילים אחרים על מנת להסיק שמספר האוכלוסייה בירושלים ובערים הסובבות לה היה 220,000. (‘יוספוס ומרשם האוכלוסין של פלסטין במאה הראשונה’, אנתוני ביאט)

 

10 ׳עובדות יהודיות׳ שאתם צריכים לדעת על הברית החדשה

כמאמין חדש בישוע הנחתי שאני כבר לא יהודי. הנחתי שהאמונה באיש היהודי הזה אינה קשורה ליהדות.

למרות זאת אחרי שקראתי את הברית החדשה, נדהמתי לגלות שמדובר בספר יהודי, שמספר סיפור יהודי בישראל על אנשים יהודיים. הנה לכם עשר עובדות מעניינות על הנושא:

1) השם האמיתי של ׳ישו׳ זה בעצם ׳ישוע. יש״ו זה בעצם ראשי תיבות שהמציאו המתנגדים שלו – ימח שמו וזכרו. השם ׳ישוע׳ נובע מהמילה ׳ישועה׳, שכן המטרה של ישוע הייתה להושיע את עם ישראל מהחטאים שלהם (כמו שכתוב בספר מתי פרק 1:21).

2) השם של אמא שלו הוא לא ׳מרי׳ או ׳מריה׳. היא לא הייתה קתולית! מירים זה אותו שם כמו של אחותו של משה. זהו שם יהודי, וזה היה שמה. היא הייתה ישראלית שחיה הרבה לפני שהוותיקן נוסד.

3) יוחנן לא היה בפטיסטי. מבלי לזלזל בחבריי הבפטיסטים, יוחנן היה אחרון הנביאים היהודיים הגדולים כמו ירמיה, ישעיה, ויחזקאל. הוא ניבא את הביאה של המשיח היהודי. הוא גם היה ישראלי שקרא לעם היהודי להתכונן לביאתו של שה האלוהים.

4) טבילה זהו לא קונספט חדש שהוצג בברית החדשה. יהודים, תאמינו או לא, היו נטבלים מאות שנים קודם לטבילתו של יוחנן. אחת הסיבות שהיהודים לא התנגדו לטבילתו של יוחנן הייתה כי זה היה משהו מוכר להם בתרבות. לצד בית המקדש, ארכיאולוגים גילו כמעט 50 מיקוות שנועדו עבור אלה שבאו להיטבל ולהיטהר לפני כניסתם לבית המקדש.

5) שמעון כיפא לא היה האפיפיור הראשון! שמעון, כיהודי, היה בסך הכל המנהיג היהודי של היהודים המאמינים הראשונים למשך כמה שנים. הוא העביר את הסמכות הזאת ליעקב, אחיו של ישוע, והחל לטייל, ולבשר את הבשורה של ישוע. אין שום הוכחה לכך ששמעון היה הבישופ של רומא או שהוא העביר סמכות כזו למישהו אחר. הוא היה דייג יהודי שהפך לאחד המֶתָקשֵרים הגדולים ביותר של בשורת הישועה של ישוע. הוא לעולם לא הפסיק לחיות כיהודי, והוא בהחלט לעולם לא התייחס לעצמו כאל קתולי. בנוסף, הכתובים מציינים באופן ברור שהייתה לו חמה (אמא של אישה), מה שגורם לי להאמין שהייתה לו אישה, ומאיזו שהיא סיבה מוזרה, כומרים קתולים (וגם האפיפיור) לא יכולים להתחתן עד היום.

6) בתרגומים הלועזיים קוראים ליעקב, אחיו של ישוע, בשם ׳ג׳יימס׳. הצורה הלטינית של ג׳יימס ושל יעקב מאוד דומה אחת לשנייה ומשם נוצר הבלבול.

7) ישוע מת בפסח, קם לתחייה במנהג הבאת הבִּיכּוּרִים היהודי, ורוח הקודש נשפכה בירושלים בחג השבועות. אלו הם שלושת הימים החשובים ביותר בהיסטוריה, ואלוהים גרם לכל אחד מהם לקרות בשלושת הימים החשובים ליהודים בתקופת האביב בשנת 30 לספירה. זה נראה שאלוהים אמר: ״היי, אל תשכחו שכל זה התחיל עם היהודים בירושלים!״. ובכל זאת, הכנסייה לצערי שכחה מזה.

8) שאול לעולם לא שינה את שמו. הכתובים בקושי מזכירים את העובדה ששאול נקרא גם פול (מעשי השליחים 13:9). בדומה ליהודים רבים, היה לו שם שהיה נפוץ בתרבות שבה הוא היה נוכח (אימפריית רומא) וגם שֵם יהודי. הרעיון שהוא נפטר מהשם היהודי שלו הוא לא תנ״כי ולמען האמת, טיפשי. גם אני קיבלתי שם אמריקאי כשנולדתי, רון, וגם שם עברי אחד, חיים.

9) הברית החדשה כולה נכתבה על ידי יהודים. ישנה מחלוקת לגבי יהדותו של לוקס (שמעתי טיעונים חזקים של שני הצדדים), אבל כל שאר הכּותבים היו יהודיים.

10) הטקס הכנסייתי של אכילת לחם הקודש התחיל בכלל בסדר פסח. ישוע הרים את האפיקומן, והרים את כוס היין השלישית, כוס הגאולה, וביקש מהתלמידים שלו להמשיך עם אותה המסורת.

11) בונוס: כל החסידים המקוריים של ישוע היו יהודים. וברגע שהגויים החלו להאמין בו, היו הרבה שחשבו שכדי להאמין בישוע בתור לא-יהודי, צריך להתגייר. בסופו של דבר (במעשי השליחים פרק 15), הוחלט שלא חובה להתגייר. אבל לעולם לא חשבו המאמינים הראשונים בישוע שהם איבדו את יהדותם!