פרשת נֹחַ

תיבת נח

תיבת נח

השבוע דיברתי עם עמיתים לעבודה על פרשת השבוע ועל סיפור המבול ותיבת נוח , איכשהו הגענו למיתוס הנקרא גִילְגָמֶש שנחשב למקבילו של סיפור המבול התנ"כי . אני לא מופתע שאירוע בסדר גודל כזה מוזכר במקורות שונים ביותר 200 תרבויות שונות . אך דווקא מתוך ההקבלה הזאת אפשר לראות את ייחודו הגדול של הסיפור המקראי.

עלילת גִילְגָמֶש

מיתוס ששיאו בסיפור המבול שרבים מפרטיו אכן דומים לכתוב בפרשת נח. אחד מגיבוריו הוא אֶנְכִּידוּ ואחד האלים שהוא נמצא ביחסי ידידות איתו מזהיר את הגיבור על המבול המתקרב וזה בונה ספינה בצורת תיבה ומעלה אליה את בני משפחתו וכן חיות רבות . הסיפור ממשיך במי הנהר העולים על גדותם ומשמידים את החיים , עד שהתיבה נחה על הר גבוה , בדומה לסיפור התנכ"י גם הגיבור הזה שולח ציפורים (יונה, סנונית, ולבסוף עורב) לבדוק האם הארץ יבשה והאם ניתן סוף סוף לצאת מהתיבה . רק כשהאחרון שבהם אינו שב לתיבה , הוא יוצא עם משפחתו ומקריב קרבן לאלים . הללו נלהבים מריחו ונאספים סביבו , והאלים כולם מחליטים ששוב לא יביאו מבול. הם נותנים לכך סימן: תליון על צוואר אחת האלות . אז עד כמה שפרטים הטכניים של הסיפורים יכולים להיות דומים ההבנה ופירוש המשמעות של האירוע שונים לחלוטין.

ברית בין האלוהים לבין האדם

בסיפור התנ"כי לא יגון האלים מביא את המבול, אלא העובדה שהתרבות האנושית מַלאה חמס, שהאדם השחית דרכו על הארץ. לא בידידות בין הגיבור לאחד האלים תלויה העובדה שהאנושות אינה נכחדת במבול, אלא במפעלו של אחד שמצא עוז בלבו, גם בעיצומה של אורגיית החמס והעוול, להיות "צדיק תמים בדורותיו". לא בהחלטה טכנית שלא להביא עוד מבול על הארץ מדובר, אלא בברית בין האלוהים לבין האדם. "זאת אות הברית" בין האל לבינינו שאנחנו יכולים להענות לקריאתו אילנו ולתת לו להביא דרכינו את ישועתו עלי האדמות, כן שבענותנו לאלוהים אנחנו הופכים שותפים לעבודתו עלי האדמות .

ואני רוצה לסיים בדבר חוכמה ממזמור קטו' פסוק טז':

" הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם,לַיהוָה;וְהָאָרֶץ, נָתַן לִבְנֵי-אָדָם"

אוצרות ישנים בסיגנון מודרני. שבת שלום חברים יקרים !

מאת : דוד טרובק