פָּרָשַׁת שְׁמוֹת

תוצאת תמונה עבור ‪the burning tree moses‬‏

סימן ההתחלות

פרשת שמות היא פרשת השבוע הראשונה בספר שמות המכונה גם "ספר הגלות והגאולה". בפרשה מסופר על תקופת העבדות הנוראה שעוברת על עם ישראל במצרים לאחר שקם מלך חדש ואכזרי ששכח את תרומתו הגדולה של יוסף לממלכה. בפרשה אנחנו לראשונה נפגשים עם דמותו של משה ועם המשימה הגדולה שקיבל מאלוהים – להנהיג את העם ולהוציאו מעבדות לחרות. הפרשה גם מספרת לנו על מערכת יחסים האינטימית שהיתה בין אלוהים לבין משה.

המפגש בהר

משה, כידוע, רועה את הצאן במדבר, הוא רואה סנה שבוער ואינו נשרף ומסתקרן. משה מחליט לסור מדרכו, ואלוהים מצווה עליו:
אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא
(שמות 3' ה). פשט הכתוב הוא הדרישה להסיר את הנעלים במקום קדוש. בארצות המזרח נהגו בהרבה מקומות לחלוץ נעליהם לפני שהיו נכנסים לבית הכנסת. אך בדרישה להשיל נעליים, לבוא אל המפגש הראשון עם אלוהים ברגל יחפה, ניתן למצוא משמעות עמוקה יותר מאשר מעשה פולחני. הליכה יחפה היא הליכה הנוגעת באדמה. ההולך יחף מודע היטב למזג האויר, לסוג האדמה, לכל אבן קטנה ולכל נמלה. הליכה יחפה מאפשרת התחברות אינטימית. נעל נועלת את הרגל – מכסה אותה ומונעת ממנה מגע ישיר ובלתי אמצעי עם הדרך. כשאלוהים מצווה על משה להסיר את נעליו הוא מזמין אותו להיכנס למערכת יחסים הדדית.

הקרבה שגואלת

גם היום אלוהים רוצה איתנו אותה מערכת יחסים כפי שהייתה לו עם משה. ומתוך הקשר הזה מתחיל תהליך יציאה לחירות מעבדות מעצם השעבוד של היצר הרע שבמידה כזו או אחרת נמצא בפנימיות של כל אחד מאתנו:
כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא (קהלת ז'20)
אפשר לחיות את החיים, זוגיות, עבודה ועדיין להיות בעבדות. להיות כלוא בתוך בית סוהר של חטא, מחשבות שליליות, פחדים ותסכולים, הרגלים, תחושת של קרבן , מסכנות וכו'. גאולה מהחטא, מהיצר הרע שבתוכינו מתהליכי חשיבה שליליים והרגלים מחשבתיים כפייתיים שחולפים בדעתנו, אל השלווה והשמחה מגיעה כתוצאה של שיקום הקשר בין אלוהים לבין האדם.

אֱלֹהִים בַּמָּשִׁיחַ מְרַצֶּה אֶת הָעוֹלָם אֶל עַצְמוֹ מִבְּלִי לַחְשֹׁב לָהֶם אֶת עֲווֹנוֹתֵיהֶם (השניה אל הקרטריונים ה'19)

אוצרות ישנים בסגנון מודרני. שבת שלום חברים יקרים !