פרשת וַיֵּצֵא

תוצאת תמונה עבור ‪ladder to heaven‬‏

הבריחה לגלות

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה" (בראשית כח'10) – במלים אלה פותחת פרשתנו את סיפור מסעו של יעקב אל ארץ-זרה. יעקב נמלט מאחיו על מנת להציל את חייו. כל שהיה לו – רכושו, אם אוהבת, סביבה מוכרת, תחושת בטחון וערך – נשאר מאחור. ואם לא די בכך גם את אשמתו הנוראה נושא עמו יעקב. הרי כל מה שקרה לא היה מתרחש אלמלא היה מתחזה לעשו ומרמה את אביו הזקן והעיוור . אשמה ובדידות, חוסר תועלת ואובדן דרך כל העול הזה מוטל על  יעקב הבורח מבית אביו. המניפולציות נכשלו; היתרונות שהושגו במרמה  לא הניבו פרות. הבכורה והברכה נתגלו כיתרון תאורטי עד מאוד. בפועל לא מחכה לו דבר, אלא נדודים, גלות, חוסר כל, אין זה פלא שיום זה נגמר אי-שם בשדה, במקום חסר משמעות וחסר קשר אל חייו. שם, במקום הזה הוא שוכב לישון.

הפגישה עם דמות הניצב בראש הסולם

" וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ–לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת:  כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ " (בראשית כח, יב-טו )

יעקב רואה סולם ענק, המוצב על הארץ והמגיע עד לשמים ממש. מהו סולם זה עדיין איננו יודע. כל שהוא חש בו בחלומו הוא שיש כאן משהו גדול, משהו הקורא לו לצאת מאווירת מצבו העלוב. החלום ממשיך –  נגלים לפניו מלאכי אלוהים. עכשיו כבר איננו לבד בשדה, עזוב ונרדף. הוא מצוי בקרב מלאכים, הוא רואה אותם נעים ונדים בין מציאות של מטה לבין מציאות של מעלה והוא מתחיל להבין  שהמציאות של מטה אינה האופציה היחידה יש גם משהו הנמצא מעבר לה.
ואז מעל הסולם ניצב האל, והאל מדבר אליו . האל הנגלה אל יעקב אינו רק אלוהי שמים וארץ, הוא אלוהי אבותיו של יעקב. צאתו של יעקב מביתו איננו סוף פסוק. שם, בדרך לנכר, מצא מחדש את הקשר אל אביו ואל אלוהי אביו.

לכרות ברית עם אלוהים 

אלוהי אבותיו של יעקב אינו אלוהי העבר,הוא אל חיי שמדבר אל יעקב . הוא מדבר על הארץ, שיעקב עדיין שוכב עליה ושמחר בבוקר ינטוש אותה זמנית, כארץ המובטחת לו ולזרעו. הוא מחדש עמו את הברית שכרת עם אברהם ומבשר לו שיצא ממנו גוי גדול: " ; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ " (בראשית כח'14) ממש כמו שנאמר לאברהם, כשנצטווה לעזוב את ארצו ואת מולדתו וללכת אל הארץ שיעקב עוזב כעת. בחלומו שב יעקב ומקבל את הברכה שעברה במשפחתו מדור לדור. אלא שהפעם הוא אינו זוכה בה במרמה ולא על חשבון אחיו. אין זה פלא שבבוקר היום השני למסעו כבר אינו הולך שפוף ועצב אלא " וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו "( בראשית כט'1), ומגלה בקרבו כוחות חדשים שלא היו לו  עד כה. מעתה אין הוא עוד ילד מפונק אלא איש, אדם הנושא במלוא האחריות לדרכו ולגורלו, אדם שהשותפות עם האל מדריכה אותו ומכוונת את חייו.

ליעקוב מצפה עוד דרך ארוכה ומלאת אתגרים שבמהלכה מהותו ושמו ישתנו אבל כל מסע של אלף מיל מתחיל מצעד אחד ובפרשה שלנו יעקב עשה את הצעד ובחר לכרות ברית עם אלוהי אבותיו. הוא שמע לקול האלוהים הקורא לו לשותפות ונענה.

אוצרות ישנים בסיגנון מודרני . שבת שלום חברים יקרים !