פרשת כִּי-תָבוֹא

road-split

מזבח על הר עיבל

הפרשה מתארת מצב עתידי ונותנת סדרת ציוויים , שהעיקרי בהם הוא בניית מזבח על הר עיבל והעלאת זבחי שלמים עליו (דברים כ”ז).
ואכן ביום בו יעברו בני ישראל את הירדן יקיים יהושע בן נון את הציווי כפי שציווה משה בפרשה שלנו : יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהַר, עֵיבָל; כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה  (יהושוע ח’ 30-31) הטקס כלל הקרבת עולות לה’ ,לאחר מכן עלו שישה שבטים לראש הר גריזים ושישה שבטים לראש הר עיבל בזמן שהכהנים , הלוויים וארון הברית נשארו למטה .

הברכה והקללה

עברו ארבעים שנה ממעמד הר סיני ובני ישראל אינם ניצבים עוד ” בתחתית ההר ” , אלא עולים וניצבים על פסגות ההרים גריזים ועיבל . שני הרים אלה שונים לחלוטין זה מזה :

-גריזים פורה ומכוסה צמחייה
-עיבל שומם ויבש .

הר גריזים מסמל את הברכה ואילו הר עיבל את הקללה .
עם ישראל הניצב על גב שניהם לומד כי בידיו הבחירה בין שתי דרכים –  הברכה או הקללה . התורה ניתנה כדי לכוון אותנו אך אלוהים לא בוחר בשביל האדם את דרכו . לאדם יש יכולת להחליט וחופש לבחור את מעשיו והלכי-רוחו , ובכך לקבוע את השתלשלות חייו .
חשוב להבין את המסר שעמד מאחורי הטקס בהר גריזים והר עיבל . אם טעינו בדרך לא להאשים את אלוהים ולהתמרמר אלא לחזור בתשובה להפיק מסקנות ולשנות את המסלול לכיוון הברכה .

בנימה אישית מהלב

לצועד לעבר הר גריזים לא תמיד קל ויש תקופות שבהם מתקדמים בקצב של צב אבל אלוהים הוא נאמן ולא נותן נסיונות שמעבר מיכולתנו . (אגרת שאול הראשונה אל הקורינתים פרק י 13)
אני מודה לאלוהים על המשפחה , על הקהילה ועל כל החברים התומכים שהאלוהים בחסדו חיבר בינינו . על כך שמתוך חיבור זה צמחו מערכות יחסים של עזרה הדדית בונות ומעשירות .   כִּי אִם-יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ; (קהלת ד’ 10)
אוצרות ישנים בסיגנון מודרני. שבת שלום חברים יקרים!

מאת : דוד טרובק