איך אתם מעזים לחלוק על הרבנים?

תוכן עניינים

הרבה אנשים חושבים שלא יכול להיות שהרבנים טועים בקשר לישוע. הם הרי לומדים וחוקרים את כתבי הקודש כל חייהם. הם מתבססים על החוכמה של הדורות שלפניהם. לא יכול להיות שכבר אלפיים שנים הם טועים בנושא הקריטי הזה. 

הרבנים לא מתקנים מסלול

הבעיה עם הטיעון הזה שהוא מניח חופש מחשבה אצל הרבנים. כמו שניתן למצוא לדוגמא בתחום המדע. ברוב המקרים, מדען שמזהה טעות בתאוריות שפותחו על ידי דורות קודמים של מדענים לא יהסס להצביע עליה. הוא גם לא יהסס להציע תאוריה אחרת שמתאימה יותר לממצאים ולעדויות שהוא מגלה. לעומת זאת, הרבנים נזהרים מאוד מלחלוק על קודמיהם, במיוחד בנושאים כבדי משקל. הרבנים מאמינים ב”ירידת הדורות”. כלומר, שהדורות הקודמים עלו בחכמה והבנה על הדורות שאחריהם. זה התחיל כבר בתקופת המשנה והתלמוד. הרבנים האמוראים פעלו בין שנת 200 ל500 לספירה וכתבו את הגמרא. הם קיבלו על עצמם לא לחלוק על הרבנים התנאים שפעלו לפניהם בתקופת ישוע וכתיבת המשנה. הרבנים התנאים שחיו בדורו של ישוע דחו אותו כמשיח, והרבנים האמוראים שחיו בדורות שאחריהם ראו את עצמם כקטנים מהם. מכיוון שכך, כמובן שאין להם הזכות לערער על קביעה כל כך משמעותית לגבי המשיח. הדורות שאחרי האמוראים ראו את עצמם כקטנים מהאמוראים וכן הלאה עד ימינו. חקירה מחדש את האפשרות שישוע הוא אכן המשיח והדורות הקודמים טעו לגבי זה, היא פשוט בלתי מתקבלת על הדעת בחשיבה הרבנית. התוצאה היא שדורות על גבי דורות של רבנים קיבלו את קביעת התנאים מתקופתו של ישוע ללא ערעור. ללא בדיקה וחקירה נוספים שמא טעו אותם רבנים שחיו בתקופתו של ישוע.

הדבר דומה לתחרות ניווט בין מספר קבוצות. קבוצה אחת קובעת לעצמה כלל שאסור לה לחזור אחורה ולתקן פניה לא נכונה שעשתה קודם. מה הסיכוי שהקבוצה הזו תנצח? קטן מאוד! אפילו אפסי. היא כנראה לא תצליח גם להגיע ליעד של הניווט. לצערנו, זה מה שקרה לרבנים ולעם ישראל שהלך בעקבותיהם כבר אלפיים שנים. הרבנים בתקופת ישוע טעו ודחו אותו והרבנים בדורות שאחריהם המשיכו באותה דרך בלי לעצור ו”לחשב מסלול מחדש”.

הרבנים טעו בנושאים כבדי משקל

מעניין לשים לב שהרבנים כבר טעו בעבר בנושאים כבדי משקל:

  • הם הכריזו על משיח שקר – גדולי הרבנים התנאים ובראשם רבי עקיבא, שנחשב לרב הגדול ביותר ביהדות הרבנית, הכריזו על בר כוכבא שהוא המשיח. זה קרה בסביבות שנת 130 לספירה. כ100 שנים לאחר דחייתו של ישוע וכ60 שנים לאחר חורבן בית שני. רבי עקיבא ומנהיגי הרבנים קבעו שבר כוכבא הוא המשיח הגואל וקראו לעם ישראל ללכת אחריו למרד ברומאים. המרד הסתיים במותו של בר כוכבא ובתבוסה ואסון קשים לעם ישראל. כמובן שהשאלה המתבקשת היא – אם טעו גדולי הרבנים והכריזו על משיח שקר, האם לא אפשרי באותה מידה שידחו משיח אמת?
  • הם התנגדו לתנועה הציונית – בעשרות השנים הראשונות לקיומה של התנועה הציונית, רוב מכריע של הרבנים המובילים התנגדו לה בחמת זעם. הם ראו אותה כתנועה חילונית וכופרת שדוגלת בערכים זרים של לאומיות ומדינת לאום. רוב הרבנים גם האמינו ולימדו את עם ישראל שעלינו לחכות בגולה עד שיבוא המשיח לגאול אותנו. כיהודים משיחיים, אנחנו רואים את התנועה הציונית ואת הקמת מדינת ישראל כפעולה של אלוהים. פעולה שההנהגה הרבנית ברובה לא הבינה וגם התנגדה לה בעבר.
  • הם התנגדו לעליה לארץ לפני השואה – מכיון שרוב הרבנים התנגדו לתנועה הציונית, רובם גם התנגדו לעליה לארץ בשנים שלפני השואה. עליה שיכלה להציל חיים של רבים. 

 

ההיסטוריה מראה לנו בברור שהרבנים יכולים לטעות ואף טעו בנושאים מכריעים בדברי הימים של עם ישראל. יכול מאוד להיות שהם טעו גם בדחייתו של ישוע וכדאי לכל אחד לבחון זאת בעצמו.    

עיוורון רוחני

בספר ישעיהו בתנ”ך מופיעה נבואה שמדברת על עיוורון רוחני שאלוהים יפיל על מנהיגי העם:

“כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה, וַיְעַצֵּם אֶת-עֵינֵיכֶם:  אֶת-הַנְּבִיאִים וְאֶת-רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים, כִּסָּה.   וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם, אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ סֵפֶר לֵאמֹר, קְרָא נָא זֶה; וְאָמַר לֹא אוּכַל, כִּי חָתוּם הוּא.  וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר, קְרָא נָא זֶה; וְאָמַר, לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר. וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי, יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי, וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה.  לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא; וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר. “, ישעיהו כט:10-14

 

זוהי נבואה מצמררת. אלוהים אומר כאן שעם ישראל אינו באמת מבקש אותו בליבו, אלא מכבד אותו במילים בלבד (“בפיו ובשפתיו כבדוני וליבו רחק ממני”). יותר מזה, עם ישראל הולך אחרי אלוהים כסוג של צייתנות לאנשים מלומדים (“ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה”). במקום לבקש את אלוהים באופן אישי, האנשים מצייתים להדרכה ולמצוות של  המנהיגים הרוחניים המלומדים באופן מכני. 

ומה התוצאה? אלוהים אומר שהוא ירדים ויעוור את מנהיגי העם (נסך עליכם יהוה רוח תרדמה ויעצום את עיניכם”). הוא יאבד את החכמה והבינה של חכמי העם ומנהיגיו הרוחניים (“ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר”). מכיוון שהעם הולך באופן עיוור אחרי מנהיגיו בלי לדרוש ולבקש את אלוהים באופן אישי, אלוהים ייתן לנו את גמולנו. נהיה כעיוורים ההולכים אחרי עיוורים!

האם זהו העיוורון שנפל על הרבנים מאז תקופתו של ישוע ועד היום? האם אנחנו ממשיכים ללכת אחריהם באופן עיוור ולא לבקש ולדרוש את אלוהים, את האמת, בעצמנו?

לקריאה נוספת...