נבואות בתנ"ך על ישוע המשיח

תוכן עניינים

הנבואות בתנ”ך על ישוע המשיח מתחלקות לנבואות על ביאתו הראשונה וביאתו השניה. הנבואות על ביאתו הראשונה מתארות אותו סובל ומת כקורבן עבור חטאינו. הנבואות על ביאתו השניה מתארות אותו מביס את אויבי אלוהים ומולך על כל הארץ. חלק מהנבואות כוללות תיאורים של הביאה הראשונה והשניה יחדיו. במאמר הזה נציג נבואות שמתייחסות לביאה הראשונה של ישוע המשיח. אלה נבואות שהתגשמו בחיי ישוע ופועליו על הארץ לפני כאלפיים שנים או כתוצאה שלהם.

לידת המשיח

 המשיח ייוולד כתינוק על פני הארץ:

ישעיהו ט:5-6 ” כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ, בֵּן נִתַּן לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם. לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ, עַל-כִּסֵּא דָוִד וְעַל-מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה; מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם, קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת, תַּעֲשֶׂה-זֹּאת”

הנבואה הזו מתארת את לידת המשיח שקשורה בביאתו הראשונה וגם את מלכותו שתקום בביאתו השניה.

המשיח ייוולד מבתולה:

ישעיהו ז:14 ” לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא, לָכֶם–אוֹת:  הִנֵּה הָעַלְמָה, הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ, עִמָּנוּ אֵל”

המילה עלמה בתנ”ך מתארת אישה צעירה רווקה ובתולה.

המשיח ייוולד בבית לחם:

מיכה ה:1 ” וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה – מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל; וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם, מִימֵי עוֹלָם”

המשיח ייוולד בבית לחם, אך למעשה הוא בלתי נברא וקיים לנצח – “ומוצאותיו

המשיח יבוא כאיש פשוט

ישוע המשיח

המשיח מלך ישראל יבוא כאיש עני הרוכב על חמור:

זכריה ט:9 ” גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא; עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר, וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת”

בניגוד למלכים שרכבו על סוסים, אנשים פשוטים רכבו על חמורים.

המשיח יידחה, יסבול וימות

עם ישראל יבוז למשיח. המשיח יסבול, ימות ויקום לתחיה:

ישעיהו נב:13 – ישעיהו נג:12

לנבואה המדהימה הזו הקדשנו מאמר נפרד שאתם יכולים לקרוא כאן.

תיאור מפורט של סבל המשיח בצליבה:

תהילים כב:7-19 ”  וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא-אִישׁ; חֶרְפַּת אָדָם, וּבְזוּי עָם.
כָּל-רֹאַי יַלְעִגוּ לִי, יַפְטִירוּ בְשָׂפָה, יָנִיעוּ רֹאשׁ. גֹּל אֶל-יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ. יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ.
… סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים,  אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי. פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם, אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג.

כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל-עַצְמוֹתָי. הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג, נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי.
יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי, וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי; וְלַעֲפַר-מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי.
כִּי סְבָבוּנִי, כְּלָבִים, עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי. כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי.
אֲסַפֵּר כָּל-עַצְמוֹתָי, הֵמָּה יַבִּיטוּ, יִרְאוּ-בִי.

יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם, וְעַל-לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל.”

מזמור נבואי זה בתהילים מתאר את החרפה, הבוז והלעג שהמשיח יסבול. הוא מתאר גם את סבל הצליבה – “והתפרדו כל עצמותי”, “יבש כחרס כוחי ולשוני מודבק מלקוחי” (הלשון נדבקה מיובש וצמא לחיך) ואת מותו של המשיח – “לעפר מות תשפתני”. 

המזמור גם מתאר אירוע מצליבתו של ישוע ובו החיילים הרומים שצלבו אותו חילקו את בגדיו בהגרלה ביניהם – “יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל”.

עוד נקודה מעניינת – הפסוק “כארי ידי ורגלי” מתורגם בתרגום השבעים ל”דקרו את ידי ורגלי”. תרגום השבעים הוא תרגום של התנ”ך ליוונית שנעשה על ידי חכמים יהודים כ-200 שנים לפני לידתו של ישוע. מדוע הם תרגמו כך את הפסוק הזה? כנראה שהמילה המקורית בפסוק היתה “כרו” ולא “כארי”. המשמעות של המילה “כרו” היא “עשו חור” (כמו כרו בור באדמה). השינוי מ”כרו” ל”כארי” קרה כנראה כתוצאה מטעות העתקה במהלך הדורות.  

המשיח הצדיק יסבול מלקות וחרפה:

ישעיהו נ:6-10 ”  גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים; פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק.  וַאדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר לִי, עַל-כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי; עַל-כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ, וָאֵדַע כִּי-לֹא אֵבוֹשׁ.   קָרוֹב, מַצְדִּיקִי, מִי יָרִיב אִתִּי, נַעַמְדָה יָּחַד; מִי בַעַל מִשְׁפָּטִי, יִגַּשׁ אֵלָי.  הֵן אֲדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר-לִי, מִי הוּא יַרְשִׁיעֵנִי; הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ, עָשׁ יֹאכְלֵם. מִי בָכֶם יְרֵא יְהוָה, שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ, אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ. יִבְטַח בְּשֵׁם יְהוָה וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו. “

לפני הצליבה ישוע סבל גם מלקות בשוטים – “גוי נתתי למכים”. הוא סבל גם סטירות, יריקות ובוז – “ולחיי למורטים. פני לא הסתרתי מכלימות ורוק”. הנבואה מתארת גם את צדיקותו של המשיח. אין בו חטא ועוון ואיש לא יכול להאשימו ולהרשיעו מול אלוהים. והיא מסתיימת בקריאה לציית למשיח – לעבד הסובל שהלך בחושך הסבל והמוות.

מנהיגי עם ישראל ידחו את המשיח: 

תהילים קיח:22-23 ” אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.
מֵאֵת יְהוָה הָיְתָה זֹּאת. הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ.”

פסוקים אלה מתארים משל של בנאים שמואסים באבן מסוימת. הם מחליטים שהיא לא ראויה לשמש עבור הבניין שהם בונים. אך למרבה הפליאה, האבן הזו הופכת להיות אבן הפינה של הבניין. האבן שהבנאים בכלל לא רצו בבניין הופכת לאבן הראשית שמחזיקה את כל הבניין. 

מה הנמשל? הבנאים הם המנהיגים הרוחניים של עם ישראל, שדחו את ישוע המשיח. הם דחו אותו בכלל מתוך עם ישראל. אך בפועלי אלוהים, ישוע המשיח הוא למעשה אבן הפינה של עם ישראל. האבן שמחזיקה את עם ישראל פיזית ורוחנית!

זמן ביאתו ומותו של המשיח
ביאתו של ישוע המשיח

המשיח יבוא וימות לפני חורבן בית שני:

דניאל ט:25-26 ” וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל, מִן מֹצָא דָבָר, לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם, עַד-מָשִׁיחַ נָגִיד -שָׁבֻעִים שִׁבְעָה וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם. תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ וּבְצוֹק הָעִתִּים.   וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ; וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא, וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף, וְעַד קֵץ מִלְחָמָה נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת.”

זוהי נבואה שניתנה לדניאל בזמן גלות בבל אחרי חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון על ידי הבבלים. היא מתארת פרק זמן שיחלוף מההכרזה לבנות את ירושלים שוב (הכרזה שניתנה על ידי מלכי פרס שכבשו את בבל) ועד התגלות המשיח . היא גם אומרת שהמשיח ימות (“יכרת משיח”) ואז ירושלים ובית המקדש יחרבו שוב – “והעיר והקודש ישחית עם נגיד הבא”. ירושלים בית המקדש השני הוחרבו על ידי הרומאים כארבעים שנים לאחר צליבתו של ישוע המשיח.

תיאור זמן ביאתו של המשיח בנבואה זו מבוסס על שבועות של שבע שנים (שבוע בפסוקים האלה מתייחס לשבוע של שבע שנים) והוא מצביע בערך על זמנו של ישוע המשיח. איך זה? 7 שבועים + 62 שבועים עד המשיח = 69 שבועים = 69 7X שנים = 483 שנים. כלומר, 483 שנים צריכות לעבור מההכרזה על בניית ירושלים מחדש ועד המשיח. ההכרזה, או יותר נכון הרשות, לבנות שוב את ירושלים וחומותיה ניתנה על ידי המלך הפרסי ארתחשסתא בימי נחמיה בסביבות 450 לפנה”ס (נחמיה ב:5-9). 483 שנים לאחר מכן מביא אותנו לשנות ה30 של המאה הראשונה – השנים בהן פעל ישוע בקרב עם ישראל!   

הגויים יאמינו במשיח

המשיח יהיה לאור גויים:

ישעיהו מט:5-7 ” וְעַתָּה אָמַר יְהוָה … נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ. כֹּה אָמַר-יְהוָה גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ, לִבְזֹה-נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים: מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ, שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ, לְמַעַן יְהוָה אֲשֶׁר נֶאֱמָן, קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ”

אלוהים אומר למשיח שיש לו משימה גדולה יותר בשבילו מלהושיע רק את עם ישראל. אלוהים נותן אותו להיות אור גויים, להביא את דעת אלוהים, האמונה באלוהים וישועת אלוהים לכל קצוות הארץ! אלוהים אומר שמלכים ושרים מכל הגויים ישתחוו למשיח שהיה עבד בזוי ונתעב – “כה אמר ה’ … לבזה-נפש, למתעב גוי, לעבד מושלים: מלכים יראו וקמו, שרים וישתחוו”.

דרך המשיח תיכרת ברית לכל הגויים:

ישעיהו מב:5-7 ” כֹּה-אָמַר הָאֵל יְהוָה, בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם, רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ; נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ.  אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם, לְאוֹר גּוֹיִם.  לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת, לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ”

אלוהים נותן את המשיח להיות “ברית עם, לאור גויים”. בקורבנו של ישוע המשיח נכרתה הברית החדשה שמאפשרת גם לגויים להיכנס לברית ומערכת יחסים עם אלוהים. דרך הברית הזו, עיני הגויים נפקחות מחושך לאור והם יוצאים מהכלא הרוחני שנמצאו בו.

הגויים ״ירוצו״ למשיח:

ישעיהו נה:3-5 “הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים.   הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו; נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים.   הֵן גּוֹי לֹא-תֵדַע תִּקְרָא, וְגוֹי לֹא-יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ, לְמַעַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ. “

הנבואה נפתחת בקריאה של אלוהים לעם ישראל לבוא אל המשיח ולברית הנצחית (הברית החדשה) שנכרתה דרכו. אלוהים ממשיך ואומר שהוא נתן את המשיח כעד, שליט ומצוה לאומות העולם – “הן עד לאומים נתתיו. נגיד ומצוה לאומים”. אלוהים גם אומר למשיח שהוא יקרא לגויים שלא ידע בימי חייו על פני האדמה (ישוע חי רק בקרב עם ישראל) וגויים שלא ידעו בכלל את אלוהי ישראל ואת ההבטחות למשיח ירוצו אליו!

המשיח שנידקר יתגלה לעם ישראל

התגלות רוחנית של המשיח שנדקר לעם ישראל:

זכריה יב:9-10 ” וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם.   וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי, אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ; וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל-הַיָּחִיד, וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל-הַבְּכוֹר”

באחרית הימים, כשהגויים יעלו על ירושלים (מלחמת גוג ומגוג), אלוהים יושיע את עם ישראל. הישועה תתחיל בכך שהוא יגלה לנו את בנו, ישוע המשיח. הוא ישפוך עלינו את רוחו ואנחנו נביט ונראה את המשיח שנדקר במסמרי הצליבה. הנבואה מתארת גם מספד ובכי של חזרה בתשובה על דחיית המשיח והקשיית הלב נגדו.

לקריאה נוספת...