הנבואה המדהימה על ישוע המשיח
תוכן עניינים
בספר הנביא ישעיהו בתנ"ך מופיעה נבואה מפורטת על עבד ה' שסובל ומת בעבור חטאי העם. כששמעתי מישהו מקריא את הנבואה הזו בפעם הראשונה, הייתי בטוח שהוא קורא מהברית החדשה. הנבואה הזו מתאימה כל כך לסיפור החיים של ישוע, שחשבתי שזהו תיאור בדיעבד (במבט לאחור) של חייו. נדהמתי לגלות שזוהי בעצם נבואה תנ"כית שניתנה על ידי הנביא ישעיהו כ-700 שנים לפני הולדת ישוע המשיח. הנבואה הזו בספר ישעיהו מתחילה בפרק נ"ב, פסוק 13 וממשיכה בפרק נ"ג עד סוף הפרק. בואו נקרא אותה פסוק אחרי פסוק ונגלה את סיפורו של ישוע המשיח שצפון בה.
פתיחה
ישעיהו נב:13 "הִנֵּה יַשְׂכִּיל, עַבְדִּי; יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד"
הנבואה מתחילה עם סוף הסיפור. בסופו של דבר, ישוע המשיח (העבד שיתואר בהמשך הנבואה) יצליח בחוכמתו ("ישכיל") ויעלה גבוה גבוה כאדון ומלך המשיח ("ירום ונשא וגבה מאוד").
נב:14 "כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים, כֵּן-מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ; וְתֹאֲרוֹ, מִבְּנֵי אָדָם"
מראהו של ישוע הושחת בצליבה.
הגויים יאמינו במשיח
נב:15 "כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים, עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם: כִּי אֲשֶׁר לֹא-סֻפַּר לָהֶם, רָאוּ, וַאֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ, הִתְבּוֹנָנו"
הוא יזה (הפועל הוא "להזות" = להתיז) את דם הברית החדשה על גויים רבים. כפי שמשה זרק את דם הקורבנות על עם ישראל במעמד חתימת הר סיני (שמות כד:4-8), כך גם ישוע המשיח התיז את דמו לכריתת הברית החדשה (ראה מאמר "הברית החדשה ובריתות נוספות בתנ"ך"). והוא לא עושה זאת רק על מאמינים מקרב עם ישראל, אלא גם על מאמינים מהגויים. אותם גויים שרואים ומתבוננים בו באופן רוחני באמונה, למרות שבניגוד לעם ישראל, הם לא שמעו ולא הכירו את נבואות התנ"ך שבישרו עליו מראש.
עם ישראל לא מאמין במשיח
ישעיהו נג:1-3 "מִי הֶאֱמִין, לִשְׁמֻעָתֵנוּ; וּזְרוֹעַ יְהוָה, עַל-מִי נִגְלָתָה. וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו, וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה–לֹא-תֹאַר לוֹ, וְלֹא הָדָר; וְנִרְאֵהוּ וְלֹא-מַרְאֶה, וְנֶחְמְדֵהוּ. נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי; וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ."
"מי האמין לשמועתנו?" הוא רמז לכך שרבים בעם ישראל לא יאמינו בהכרזה שישוע הוא המשיח שאלוהים שלח לנו. וזאת מכיוון שהוא יופיע באופן שלא ציפינו לו כלל ("וזרוע יהוה, על מי נגלתה?"). הוא יופיע כאיש פשוט, ללא תואר והדר מיוחדים. יותר מזה, הוא יהיה בזוי ויסבול קשות. זה ייראה כאילו אלוהים "מסתיר פניו" ממנו. כלומר, לא שומע את תפילותיו וזעקותיו לעזרה. "ולא חשבנוהו" – אנחנו, עם ישראל, לא חשבנו כלל שהוא המשיח.
התגלות והבנה
ישעיהו נג:4-6 "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֺנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲוֺן כֻּלָּנוּ"
בשלב מסוים עם ישראל יבין שישוע המשיח סבל בגלל הפשעים והעוונות שלנו. שבעצם אלוהים שם עליו את העונשים שמגיעים לנו על חטאינו. אנחנו חשבנו שהוא סבל בגלל חטאיו הוא, אך למעשה הסבל שלו היה בגלל החטאים שלנו. ובזכותו אנחנו מקבלים רפואה ושלום עם אלוהים ("מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו").
מעצר, משפט ומוות
ישעיהו נג:6-9 "נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; וְלֹא יִפְתַּח, פִּיו. מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח, וְאֶת-דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ: כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ. וַיִּתֵּן אֶת-רְשָׁעִים קִבְרוֹ, וְאֶת-עָשִׁיר בְּמֹתָיו; עַל לֹא-חָמָס עָשָׂה, וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו."
ישוע המשיח נעצר והובל כשה לטבח. הוא לא ניסה להתנגד. הוא לא ניסה להגן על עצמו במשפט ("ולא יפתח פיו") לפני הסנהדרין ולפני הנציב הרומי. הרומאים הילקו אותו ועינו אותו ("ניגש והוא נענה"). "ניגש" מלשון "נוגשים" = משגיחים שלוחצים ומכים את העבדים. הוא הוצא להורג ("נגזר מארץ חיים") ונקבר בקבר של איש עשיר שהאמין בו (יוסף מרמתים). וכל זאת ללא שעשה שום דבר רע, לא במעשים ולא במילים ("על לא חמס עשה ולא מירמה בפיו").
קימה לתחיה וניצחון
ישעיהו נג:10-12 "וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי, אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים, וְחֵפֶץ יְהוָה בְּיָדוֹ יִצְלָח. מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע, בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים, וַעֲוֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל. לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל, תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה, וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ."
בחלק זה של הנבואה ניתן לראות את הקימה לתחיה של ישוע המשיח. אם יקבל על עצמו את האשמה של בני האדם החוטאים (כפי שישוע עשה) הוא "יאריך ימים". הוא גם "יראה זרע". הכוונה כאן היא לזרע רוחני. המאמינים בישוע נחשבים לזרע רוחני שלו ויורשים איתו את הבטחות אלוהים למלכות המשיח.
"יצדיק צדיק עבדי לרבים" – העבד נקרא צדיק ("צדיק עבדי") והוא יצדיק רבים. ישוע המשיח הוא צדיק בעיני אלוהים מכיון שחי את חייו על פני הארץ בלי לחטוא מעולם. אין אדם אחר שחי את חייו בצדיקות מושלמת ובלי לעבור על התורה כל חייו. רק ישוע המשיח הצדיק, שאלוהים שלח אותו לקחת על עצמו כקורבן את חטאי בני האדם. המאמינים בישוע הופכים לצדיקים בעיני אלוהים ("יצדיק לרבים" = הוא יצדיק רבים = יעשה אותם צדיקים בעיני אלוהים), מכיון שקורבן ישוע המשיח מטהר ומנקה אותנו מחטאינו. אין דרך אחרת להתנקות מהחטאים שלנו לפני אלוהים – רק באמונה בישוע המשיח ובקורבן שנתן עבורנו.
"הערה למות נפשו" – הערה מלשון עירוי (כמו "עירוי דם"). רמז לכך שישוע שפך את דמו בצלב עד מוות. בויקרא יז:11 כתוב "נפש הבשר בדם היא". כלומר ניתן לפרש "הערה למות נפשו" גם כ"הערה למות דמו".
ישוע המשיח מקבל ויקבל שכר רב על כך שנתן את נפשו בעבורנו לשאת את חטאינו ("מעמל נפשו יראה ישבע", "אחלק לו ברבים"). הנבואה מסתיימת במילים "ולפושעים יפגיע". "להפגיע" זה "להתפלל עבור מישהו". לפי הכתוב בברית החדשה, ישוע המשיח מפגיע תמיד בשמים לפני אלוהים עבורנו, בני אדם פושעים, לרחמים, לפקיחת עיניים ולישועה!